גמרא ע"כ ל"ק ר"י התם אלא דכי נפש הוא חובל. (ר"ל מאי דמרבינן מיניה דהיינו זוג של ספרים כו' דאיתא לקמן) ל"מ ריחים ורכב (דריחים ורכב אין במשמען לרבותן) הלכך כו' (דמה לנו לאוקמי בלאוי יתירי היכא דאיכא למידרש כדאיתא בפסחים כד ב). כ"נ שפרש"י:

**תד"ה שנאמר. בסוף גה"נ לר' יוחנן כו'.**כצ"ל:

בא"ד כיון דכתיב ורכב ול"כ רכב. עי' מהרש"א וכדבריו משמע בתוס' מנחות שם ד"ה אין לוקין ונצטרך להגיה בתוס' כאן דקרינן ורכב ולא ורכב בחטף אבל לפי כללי הדקדוק שכאשר התנועה שאחר הו' בטעם מפסיק הוא בקמץ (עיין תל"ע סי' ל"ד בסופו) אין מקום לדבריהם:

בא"ד וכן בנא ומבושל כתיב ממנו. בתוס' שם הקשו ע"ז דממנו אפסח קאי:

תד"ה אמר. ואינו מביא אלא דבר שיוכל לדחות כו'. כה"ג כתבו בפסחים (קב ב) ד"ה מיתיבי ועמש"כ שם:

בא"ד וכי דחי נמי כו' היינו במאי דקאמר כו' אבל כו'. כה"ג כתבו בסוכה (נו):