גמרא במאי ה"ל למיפטר נפשיה במתה מחמת מלאכה כו' לא שכיח. לכאורה הרי יכול לפטור א"ע בבעליו עמו וצ"ל דג"ז לא שכיח או משום דהוי העזה דהרי ידע חבריה בשקרי' עי' שבועות (מה ב) וברא"ש ור"ן שם:

רש"י ד"ה השוכר. הלכך כי אמר נגנבה וחייב עצמו כו'. לכאורה לפ"ז אין מזה סיוע לריו"ח דהכא הודה שחייב מה"ד משא"כ בהא דריו"ח דלפי טענתו פטור רק שרוצה לשלם ומכש"כ לדעת ר"ת לקמן בתד"ה וחזר דיוכל לחזור ולפי' ריב"ן לעיל במתניתין א"ש דגם ריו"ח בכה"ג מיירי אבל תמה אנכי דבב"ק (נז ב) מדייק הגמרא להדיא דהברייתא מיירי דלפי טענתו פטור בשבועה רק דרוצה לשלם וגם על פי' ריב"ן יקשה מהתם דכן נוכל לדייק גם במתניתין ע"ש:

תד"ה שואל. ולה"ט אפי' אם התנה כו' ולטעמא דלעיל כו'. ונ"ל דנ"מ נמי באם שטען מתה מחמת מלאכה ואעפ"כ אמר הריני משלם דלטעמא דלעיל הרי כבר פטר נפשיה ומקני ליה כפילא: