גמרא א"ל שמן יש לי כו' צא ועשהו כו'. נראה דצ"ל ועשאן ל"ר (כדלעיל גבי יין) כי יכוון שישום לו היין כשער של עכשיו שהוא ביוקר והשמן ג"כ כשער של עכשיו שהוא בזול וכ"ה הגי' ברי"ף ורא"ש:

תד"ה ריבית. וי"ל דמדאורייתא מודה רבא דבצ"א בריבית פליגי כו'. לכאורה מנ"ל הא דלמא לא פליגי אלא בריבית ע"מ להחזיר ובקל י"ל דא"כ מתניתין דערכין כמאן מוקמית לה דזה דוחק לומר דמיירי במחזיר לו דמי שכירותה כמש"כ התוס' שם אבל נ"ל דהא בהא תליא דלר"י דאפי' אינו מנכה מה"ת שרי לכן במנכה אפי' רבנן ל"ג ולרבנן דאיכא איסור תורה בשאינו מנכה לכן גזרו במנכה ודע דמה שציין הע"מ באות ד' לטוש"ע וכ' וכר"י הוא שגגה דלא התירו שם אלא כשמנכה לו קודם חזרת מעותיו וכמש"כ התוס' בתחלת הדבור דזה לכ"ע מותר אבל אם אינו מחזיר אלא שישלם לו את הכל בזה פסקו הטור והרמ"א שם להדיא דאסור והיינו כרבנן: