גמרא אביי ורבא הוו יתבי קמיה דרבה כו'. בגה"ש מביא מבה"ג דגורס במקום רבא רבה בר חנן וכן העתיקו תר"י. ובזה נדחה מש"כ בס' ת"א בשם הגאון מהר"ז ז"ל מווילנא לדחות גי' רש"י בר"ה י"ח א' אביי ורבא מדב"ע קאתו כו' מעובדא דהכא ע"ש. וכבר קדמו בזה בסה"ד:

שם א"ל חזית דל"מ מרות. נראה דהר"ת דא"ל הוא אמר לה ור"ל לדביתהו הרי את רואה דל"מ מרות פי' אדנות ור"ל דלכן שפיר עביד דקטיל להו לרבנן אח"ז ראיתי שכ"ה בע"י ובפירש"י שם:

[רש"י ד"ה לגרמיה. ואין אדם מודה לו. משום דאפילו לר"ג לעיל (מ"ד) במשנה אינו אלא בשותה יין בקביעות כמש"כ התוס' לעיל (ל"ז)] :

תוס' ד"ה ולית. [ומתוך ירושלמי זה פיר"י דאין עושין כו' לעשרה כו'. ר"ל משום דמייתי התם הא דאר"י בתר הא דעושין אותו סניף לעשרה ועי' מהרש"א מש"כ בסה"ד] :

בא"ד והא דאמר בירושלמי כו' אור"י כו' דגרס התם קטן לס"ת. עמש"כ בהגהותי לב"ר שם אות ז':

[בא"ד כדאיתא במגילה כו' אפילו אשה אי לא הוה משום כ"צ. דהכא איתא התם אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה משום כבוד צבור ור"ל הרי חזינן דהתם מקילינן טפי דאפילו אשה עולה מצד הדין. ובמהרש"א ע"כ יש ט"ס:

תד"ה תשעה. ואפילו ברוך שאכלנו כו'. כצ"ל:

בא"ד ובירושלמי קאמר ריו"ח לעולם אין מזמנין כו' ומשמע אפילו מצטרף. לפמש"כ לעיל בר"פ בס"ד הוה המשמעות אדרבה להיפך ע"ש אולם בירושלמי שלפנינו הגי' אין מזמנין עליו] :