**גמרא בחגך ולא באשתך.**בט"א הקשה דא"כ למאי תני בביצה ולא מיבמין ת"ל דאפי' בחוה"מ אסור ע"ש. ולכאורה למש"כ התוס' בכתובות (מז) בד"ה דמסר דנשואין בלא סעודה שרי א"ש. אך לפי מש"כ הרש"א שם דמודו התוס' דמדרבנן אסור ישאר קושייתו. אולם י"ל קושייתו ע"פ תירוץ הראשון דהתוס' שם דנ"מ לתוי"ט ע"ש:

**רש"י ד"ה לא פליגי. במעות אלא בבהמה כו'.**ועט"א ול"נ דרש"י נד מפירושו משום דא"כ מאי פריך והא קתני אכילה ראשונה כו' דלמא תני בהמה וה"ה או כש"כ מעות. אלא ע"כ דס"ל להש"ס דמאי דתני תני ודל"ת לא סבירא ליה:

רש"י ד"ה האי סתם. היכי דמי. הס"ד ואח"כ מה"ד משום:

**תד"ה מי שחגיגה. דאי ממדבר ה"א עולה ושלמים.**כאן הוא הפסק ענין:

**בא"ד הקשה הר"א כו'**עד סה"ד. מהתוי"ט בד"ה ולא בעופות בסופו נראה שנשמטו מכ"ת דה"ת הללו: