**גמרא מה להנך שכן מטמאין שלא בנגיעה כו'.**לפי גי' זו שלפנינו (דגי' רש"י מיטמאין) נל"פ שכן כ"ח מטמא אוכלין מאוירו. וכן נבלה מטמא אדם במשא אע"פ שלא נגע בה. ולפרש"י ק"ק דהלא אוכלין נמי מיטמאין באויר כ"ח ובאהל המת ומצורע ואבן המנוגעת:

**רש"י ד"ה וכל שהוא שומר. כגון עור שכנגדו כזית בשר.**עי' מהרש"א שנדחק. ול"נ דלענין טומאת אוכל קאמר ולכ"ע אפי' לר' יהודה דלקמן (קיט) למאי דמוקי ליה בשומר וכמו שפרש"י לקמן שם (בע"ב) בד"ה לא משום שומר וכמש"כ המהרש"א בעצמו שם. ועמש"כ שם:

**רש"י ד"ה של"ת דיו. כגון תחב קיסם בכזית בשר נבלה להיות לה יד כו'.**לכאורה קשה דכזה לא הוה יד כלל כדאיתא בפ"ג דאהלות מ"ד היו תחובין ביד"א טהור שאין חבורי אדם חבור. ועמש"כ שם בס"ד:

**תד"ה שומר. לפי' ר"ת ור"ש דבעו כביצה כו'.**המהרש"א הביא שכן גם דעת רש"י בפ' אוא"ב. ולא ה"ל להביא ממרחק כי כן מבואר דעתו גם לקמן (בע"ב) בד"ה אין יד לפחות מכזית. ובדף (קיט) בד"ה גורר את כולה לטומאה ובכל הסוגיא דשם. ובדף (קכח ב) כמש"כ המהרש"א עצמו שם. ועל עיקר דבריהם עמש"כ בריש עוקצין בס"ד: