**רש"י ד"ה מיטמאין מגבן. עליו משמע דנגע כו' ול"ש אוירו.**עי' רש"א שנדחק. ויותר נראה דט"ס הוא וצ"ל ל"ש תוכו. שהרי כתב דמשמעו דנגע:

רש"י ד"ה הא יש צמיד. שמצומדת מגופתו כו'

**ובד"ה פתיל. פי' מגופה.**הוא סותר א"ע למה שפי' בחומש דשם פי' איפכא. והגראז"ל בחומש ובא"ר פ"ט דכלים מ"ז הסכים לפי' שכאן:

**רש"י ד"ה תוכו ולא תוך תוכו. דאי משום דנגע בחיצון כו' ואין כלי מקבל טומאה אלא מאה"ט ואי משום כו' באויר כ"ח כו' אבל כלים אין מיטמאין כו'.**אינו מדוייק דתרווייהו חד טעמא הוא משום דאין כלים מטמאים אלא מאה"ט. ומהא דאין מטמאין מאויר כ"ח הוא דשמעינן לה כמו שפי' בפסחים שם (ריש ע"ב) ובשבת (ס"ד קלח):

תד"ה ואפי'(בסופו)**. דלא מינה לא מחריב בה והתניא אפי' כו'.**כצ"ל:

**במשנה טהור בכ"ע.**בהעתקת התוי"ט דברי התוס' דשבת נפלו בה שבושים הרבה וראה בתוס' שם לתקנה:

**רש"י ד"ה להטיח בטונס. וכדאמר בסנהדרין משישפשף כו'.**וכן הביאו התוס'. ומשנה היא בכלים פט"ז מ"א. ועמש"כ בתמורה (יט ב):