**גמרא אמר אביי כו' ומודו רבנן כו' ד' חשיב כו' רבא אמר כו'.**עמש"כ בס"ד בפ"ד דכלאים מ"ד הגה"ש ציין כעין זה בב"ק ושכח עוד ג' מקומות (יבמות קג נדרים מד זבחים קג ב):

**שם בשיירא אין ביחיד לא והתניא כו'**עד סוף הסוגיא. הן לפי המתבאר בסוגיא הוא דלכ"ע אפי' לרי"ה ולר"י בנו נותנין ליחיד ב"ס כי פליגי רי"ה וחכמים שלו ליתן לו (ר"ל ליחיד בדרך) כ"צ דלר"י א"נ ולחכמים נותנים ולשיירא אף לרי"ה נותנים כ"צ ור"י בנו סובר דאף לשיירא א"נ רק לכ"א ב"ס ולרבנן דיליה אף ליחיד בישוב נותנים כ"צ לכן לא עמדתי ע"ד הרי"ף והרא"ש שפסקו בסוף הסוגיא כרבנן בתראי ולדידהו אפילו יחיד בישוב נותנין לו כ"צ והביאו ג"כ להא דדריש ר"נ משום ר"ש יחיד נותנים לו ב"ס כו' וכ"פ הטוש"ע בסי' ש"ס וכן הרמב"ם בפירושו כתב בסה"פ ואין הלכה כרי"ה ולא כר"י כו' ובתחלה כתב להא דר"נ וכן הרע"ב אחריו פסק כרבנן בתראי ואח"כ הביא להא דר"נ ויש לי לדבר בזה הרבה אלא שא"כ מקומו: