**גמרא בפחות פחות משוה פרוטה.**עפרש"י ותוס'. ולכאורה לפמש"כ בקדושין (נ) די"ל דחצי שיעור מותר מה"ת בהנאת הקדש הוה א"ש הכא בפשיטות. אבל ז"א דהתנן בספ"ה דמעילה דמצטרפות אפי' לזמן מרובה:

**שם א"ה אמאי ניזון מן הצדקה להעדפה.**פרש"י שהוא צריך מפני חליו כו'. קשה דזה ה"ל לחייב את הקוטע ועמש"כ בסמוך:

**שם רפואתו דידיה הוא דבעי איתסויי בה.**נ"ל הא דפשיטא ליה להש"ס להקשות כך ומדוע לא נאמר דהוה כמזונות דיכול לומר לו עשה עמי ואיני זנך והלא ימות ברעב. די"ל משום דלפעמים תעלה דמי רפואתו יותר מדמי שויו קודם וא"כ ישתכר בו הרב הרבה וזה ודאי לא מסתבר. ובזה מתורץ דקדוק התוס' מהא דעבד כנעני שלו פטור מכולן. ואולי לזה כיוונו בשמא יש לחלק כו':

תד"ה רפואתו(בסופו). כדאמרינן הכא. כצ"ל: