רש"י ד"ה אי ר"מ. זו היא חתימתו. הס"ד ואח"כ מה"ד **חתימה.**וסופו אחתימה הוא:

רש"י ד"ה ולא בעי ר"א חתימה. ופליג עלה ר"א כו' ולק' **בד"ה ואם נשאת הולד כשר. ומדפליג ר"א עליה ש"מ כו'.**עי' גה"ש. ולשונו מגומגם קצת. אבל קוטב קושייתו הוא דילמא ר"א לא בא להוסיף אדברי ת"ק אלא דאפי' אינו כת"י ואין עליו עדים. אבל גם הוא לא הכשירו אלא לענין הולד שאינו ממזר. לפיכך פי' הוא ז"ל דההוכחה היא מדק"ל כשר ע"ש. ולי גם זה לא מחוור דדילמא כשר דקאמר קאי על ולד שהזכיר הת"ק וה"ק אע"פ כו' כשר הולד. ול"נ דההוכחה היא מתיבת כשר שמיותר לגמרי כיון דקאי את"ק. אלא ע"כ ר"ל דכשר הגט:

תד"ה דתנןבסופו. אבל לרבה קשיא. עי' ב"מ (נה ב) תד"ה ולא:

**תד"ה שלשה. למ"ד בפרק ט' כתב ידו ועד שנינו.**כצ"ל:

**תד"ה וגובה. ל"ק לפסק ר"ח דמיירי בחתימו כו'.**וכ' הרש"א דל"ק לר"ת ממאי דמסיק כו' דהיינו משום דנכתב לשון פרסי. וקשה דהא אי איכא עדי חתימה ישראל גבי ממשעבדי אפי' כתוב בל' פרסי כדלקמן (יט ב):

**בסה"ד דלא גבי ממשעבדי אלא בעדי חתימה.**כצ"ל: