**גמרא אר"א שתי תקנות הוו.**יומא (כב) כתובות (יב) מנחות (נא ב):

רש"י ד"ה של ישראל חייב(בסופו). ולת"ק א"ב ואפי' חלקו בספיקא הן עומדין. אינו מובן יפה אמאי ק"ל ספיקא דלפי לשונו דלעיל משמע דודאי כל חטה וחטה חציה שלו וחציה דעובדי כוכבים. וגם שם קשה מש"כ ולא מטבל גמור עליו. הלא יש תקנה שלא יפריש אלא על החצי וכ"כ בחולין (קלה ב):

**רש"י ד"ה כקנין הגוף דמי. ויכול לומר ראשית פה"א כו'.**כצ"ל:

תד"ה טבל(בסופו). וכל המעשרות כו' יתנם כו' וללוי. תימה אמאי לא נימא הממע"ה ועמש"כ ע"ד בב"ב (פא ב):

**תד"ה מתה. ועוד דה"ל כקונה פירות בשוק ואח"כ קנה שדה דא"ק כדאמרי' במס' בכורים.**שם במשנה ל"מ אך כוונתם נראה על הירושלמי שם בפ"א על משנה דהקונה שני אילנות ר"ב ב"כ בעי קומי ר' אילא מכר לו שדה בקומתה הלוקח מהו שיביא ממנו בכורים א"ל למה לאו כו' מעתה אפי' חטים כך אנו אומרים הלוקח מן השוק (ר"ל ואח"כ קנה גם את השדה) מביא בכורים (בתמיה) משמע דפסיקא ליה דאינו מביא. אבל הרמב"ם בפ"ב מהל' בכורים הי"ד פסק בזה דמביא וע"ש. וע"כ ס"ל כמ"ש המפרש רא"פ שם דלא חשש להשיבו משום דס"ל דאפי' בכה"ג מביא. ויותר נ"ל דהרמב"ם מפרש דכך אנו אומרים כו' הוא תשובת ר' אילא לר"ב בניחותא דבאמת אנו אומרים דאף בלוקח מן השוק מביא בכורים: