רש"י (במשנה) ד"ה שמתנה. דרשינן הכי כו' להקרוב(כצ"ל) כו' שארו וירש אותה כו'. נסב לדרוש כאביי ולא כרבא בב"ב (קיא ב) וכן שנה עוד בב"ק (סוף דף מב) ע"ש:

רש"י ד"ה נ"מ לשומרת יבם(בסופו). ומתניתין דנפלו לה כשהיא שומ"י. כצ"ל ותיבות דב"ש נראה למחוק. וע"ש ביבמות דפי' בדרך אחר:

**תד"ה דין. ושמא לא חש להאריך כו'.**עמש"כ בס"ד בפ"ב דפאה מ"ז:

תד"ה ואין(בסופו). אבל שדה איך תזכה בעצמה. כ"נ דצ"ל עמש"כ בב"ק (נח ב). וכן כאן הוא אומר זו. בה. הימנה:

תד"ה כדר"כ(בסופו). דלאשה איבעי לה לאתנויי כו'. עי' ב"מ (סו):