**גמרא ורי"ס מאשת איש הוה ממזר.**לכאורה קשה מהא דסנהדרין שהזכרתי לעיל. וע"כ צ"ל דר"נ סבר דמתניתין דהתם פליגא עלה דברייתא אליבא דר"י בזה וכמש"כ התוס' ביבמות (י) בד"ה לר"י דלא סבר לה הש"ס כברייתא דהתם כו' ע"ש. ולפלא בעיני שלא הביאו ראיה מדהכא:

**שם אבל גר עמוני ומואבי דא"ר לבא בקהל לא.**נסתפקתי אי דוקא קאמר עמוני ומואבי דאיסור איסור עולם דומיא דממזר אבל מצרי ואדומי ראשון ושני לא או ל"ד ומילתא פסיקתא נקיט. ועוד נסתפקתי אי מותר ממזר בעמונית ומואבית דאולי כיון דהזכרים אסורין לא מיקרו אף הן קהל ה'. והנה הספק האחרון מפורש לאיסור בגמרא יבמות (ס"ד עז) ע"ש. וספק הראשון מוכח להתירא מתוס' שם (ר"ד עח) שהקשו וישא (ר"ל מצרי שני) נתינה ע"ש:

**רש"י ד"ה א"כ. דכר"ש מיתוקמא כו' והוא לא התיר לבא כו'.**כצ"ל:

**רש"י ד"ה איכא בינייהו. ומותרין לבא זב"ז בני ח"כ כו' ור"י אוסר לבני ח"כ כו'.**כצ"ל:

**תד"ה והרי. ונל"פ הרי גר שנשא ב"י שהבת כו' ומותרת בממזר.**מבואר שלא כדברי הרמב"ם בפ' ט"ו מהלכות א"ב ה"ט שאוסר בכזה. וכבר העיר עליו הר"ן ועיין בח"מ סי' ד' סכ"ג: