גמרא ומאי נ"מ והא תדבר"י ושב כו' ועוד לגמור מעיני מלעיני. לפמש"כ התוס' בנדה (כ"ב ב') ד"ה זו היא דפעמים לא נתקבלה הג"ש אלא למילף חדא לכאורה לק"מ הנך פירכי וצ"ע:

שם רבא א' אתרו ביה לקטלא כ"ע ל"פ דאין לוקה ומת כו'. עי' מהרש"א ול"נ דלאו מטעם ב' רשעיות אתי עלה אלא דכ"ע מיתה ומלקות מיתה אריכתא היא והכא ה"ט כיון דממיתין אותו מחמת לאו זה דמיתת ב"ד איננה בלא אזהרה תו לא מצינן למילקי' מחמת זה הלאו עצמו וכדאמרינן לעיל (סוף ד' ד') ורבנן כו' ההוא מבע"ל לאזהרה לעדים זוממין וכפי שפי' התוס' שם וע"ש בסוגיא היטב ובתוס' ותראה שזה נכון בס"ד:

שם ח"כ ל"צ התראה. נ"ל דצ"ל אזהרה:

רש"י ד"ה פסח. כלומר אינן בכלל כו'. כצ"ל: