**ד"ה המפריש. ולא פי' אלו לחטאת כו'.**וכן פי' הרע"ב. וכ"ע התוי"ט ל"ד דאפי' אמר אלו לחובתי מפורשין הן כו'. ואני אומר עליו ז"ל דל"ד דלפי מה שפירשו לקמן בהא דשהן ראויין להביא בכולן שלמים דר"ל דבכל מעה ומעה כו' וכפי שבאר דבריהם שם התוי"ט בעצמו. פשוט דאפי' אמר לחובתי ואף באמר אלו לחטאתי ולעולתי כו' נמי דינה הכי. ומה שהביא התוי"ט ממש"כ בנזיר. אינו כלום דשם קאי על דינא דלקמן במת דשם מחלק במתניתין בין סתומין למפורשין. אבל ברישא דלא מחלק משמע דאפי' במפורשין (דבסיפא) נמי. ועי' בתוס' דנזיר (כו) בסד"ה הא. אבל לפי' התוס' שהביא התוי"ט בד"ה מת בועי"ל הוה איפכא דברישא מיירי ביותר סתומין מבסיפא. ואין זה משמעות המשנה. אולם על מה שפי' הרע"ב ג"כ בסיפא גבי מת שלא פי' אלו לחטאתי כו'. שם יפול עליו שפיר דל"ד:

**רש"י ד"ה מפני. דבכל מנה ומנה כו'.**לשון הרע"ב דכל מעה ומעה:

**במשנה ירדו לשיתין.**כ' התוי"ט דהוא לשון ארמית כו'. והוא ג"כ לשון עברי והיו שתותיה מדוכאים (ישעיהו י״ט:י׳). כי השתות יהרסון (תהילים י״א:ג׳):

**רש"י ד"ה ואימא. ונוקים דאידי ואידי כו'.**כצ"ל:

**רש"י ד"ה אמר לך ריו"ח.**כצ"ל:

**תד"ה לול. לצד הקרן של מערב.**כצ"ל. או כמו שהגיה הצ"ק של מזבח: