**בתוי"ט ד"ה ולא גואלין כו' בשלמא לשמואל כו' לא גואלין לאחר היובל כו'.**נלע"ד דה"פ לא גואלין בגירוע (דומיא דאין מקדישין דרישא) וכ"מ מדל"ק בשינויא אליבא דרב דולא גואלין היינו בגירוע ע"כ משום דגם לשמואל פירושו כן. ולהכי לשמואל ניחא דאין גירוע פחות משנה אחר היובל דזהו דכתיב אם משנת היובל כו' דפירושו אליביה משנה שאחר היובל והיינו בכל השנה דאין מחשבין חדשים להקדש. אבל לרב הא אפי' יום אחד אחר היובל יש כאן גירוע שנה שלימה דשנת היובל. ונ"ל דגם רש"י פי' כן. ומש"כ דקמ"ל כו' הוא ליישב דלא תיקשי גם לשמואל מאי קמ"ל דאין מחשבין כו' כדמקשה אליבא דרב. והתוי"ט נראה דלא הבין כן ולשון רש"י אטעיתי'. ולכאורה אינו מיושב לשון המשנה לפי הבנתו. אולי יפרש דיובל פי' בתחלתו דיובל הוא משמט בתחלתו. כדלקמן (כ"ח ב') (וכל השנה כולה נקראה שנת היובל) ואתיא כרי"ש בנו של ריב"ב שם. ואף לרבנן י"ל פחות משנה למנין עולם. ור"ל דא"צ לגאול דהקדישו אינו כלום. אח"ז מצאתי בלח"מ בפ"ד מהל' ערכין הי"ב קצת ממש"כ:

**שם בתוי"ט ד"ה היו שם נקעים כו' כבר כתבתי כו' שאינו מפרש במשנה כפי האמת שבגמ'.**תמוה דאף לפי המסקנא דמוקמינן לה במלאים מים הוה הדין כן כדהביא לקמן מרשב"ם ותוס'. ומנ"ל למשוכי דעתיה לדעת הרמב"ם המוקשה כמש"כ לקמן:

**בתוי"ט סד"ה גאלה אחר כו' ושוב ראיתי בתוס' כו' שהרי אם גאלה אחר לא ימכרנה כו'.**בתוס' הלשון שהרי אם גאלה אחר למכרנה כו'. נראה דר"ל דלמאי איצטריך עוד מלמד שיוכל לגאול ושתהא לפניו כשדה מקנה פשיטא דיכול למכרנה לבעלים אם ירצה. וגי' התוי"ט [וכ"ה בדפוס ויניציא (רפ"ח)] לא ימכרנה ל"י להולמה אם לא בלשון תמיהה: