**במשנה ולא מייבמין.**הקשו המחברים דמאי איריא ביו"ט משום שמא יכתוב אפי' בחוה"מ תנן במו"ק (ח' ב') דא"מ מפני ששמחה היא לו והט"א בחגיגה (ח' ב') תירץ דנ"מ לליל יו"ט הראשון דאין נוהג בו מצות שמחה וכ"ע הב"א שסותר א"ע למה שכתב בתשובה דגם בה חייב בשמחה מדרבנן מיהא ונעלם ממנו מש"כ הד"מ באו"ח סי' תרצ"ו בשם הכלבו צ"ע אי נושאים בפורים כו' א"ד דל"א אלא רגלים שהוא דאורייתא כו' והד"מ הכריע להתירא ע"ש וא"כ ה"ה ליל יו"ט א' אם לא מה"ט ועמש"כ בחגיגה בישוב קושיית המחברים בס"ד:

**ברע"ב ד"ה ולא מחרימין כו'.**וסתם חרמים לב"ה וכ"כ רש"י והר"ן ותמה עליהם התוי"ט שפי' דלא כחכמים פ"ח דערכין וע"ש ונראה דדחקי לפרש כן דאי לכהנים מאי מצוה איכא (עי' תוי"ט שם במ"ד ד"ה מה אם לגבוה מש"כ בשם התוס'). ועי' בגמ' דערכין שם דרב פסק כריב"ב דסתם חרמים לב"ה וכן ר"י שם ובאמת תמה הכ"מ על הרמב"ם שפסק כחכמים. והתוי"ט הביאו שם והנך רואה שאגב שיטפיה שכח גם ד"ע:

בתוי"ט ד"ה ולא מספקין כו' אכן נ"ל דבחנם כו' דמהיכי תיתי לחלק בין בחמתו לרצונוואני אומר יש ויש דהטעם דשמא יתקן כ"ש לא שייך לבחמתו ואשמעינן דלא פלוג והוא בעצמו כתב לקמן דלרצונו הוה כש"כ מחמתו ואי קשיא הא קשיא דהרי"ף והרא"ש בשלהי עירובין הביאו הירושלמי דאוסר כל משמיעי קול ודחוהו מהלכה מפני גמרתנו דא"ר ל"א אלא קול של שיר וא"כ בחמתו נמי לישתרי ודע דגירסת הירושלמי מספקין קודם למטפחין כמש"כ התוי"ט וכ"ה גי' הרי"ף והרא"ש וכן בגמרתנו בשבת ומש"כ התוי"ט ראיה דמטפחין כף על כף מקרא דויכו כף ע"ש משם א"ר דהוה על כף יותר ה"ל להביא קרא דיחזקאל (כ"א י"ט) והך כף אל כף דתרגם יונתן ג"כ וטפח:

[בתוס' רע"א אות ל"ג ד"ה ולמקצת פוסקים. נ"ב עי' מש"כ במגילה פ"א אות ז'. מהגרמ"ש]:

**במשנה כלים המיוחדין לא' מן האחין כו'.**עמש"כ בזה בגמ' יומא (י"א ב') בס"ד:

**בתוי"ט ד"ה כרגלי הממלא כו' פי' הר"ב כו' דתחומין דרבנן ובדרבנן קי"ל די"ב.**עי' ש"א תשובה צ' ותראה שהתוי"ט שגה במחכ"ת:

**[בתורע"א אות ל"ו ד"ה לענ"ד הדין עם הב"י כו'**נ"ב כבר קדמו בזה השעה"מ פ"ה מהל' יו"ט הי"ד. מהגרמ"ש]: