**ברע"ב ד"ה רבי יהודה כו' ומפרש הר"ש בשם הירושלמי דר"י אתיא כר"א כו' ומכל הלין דר"י ל"פ אלא בדה"ר אבל לא בדה"י ומה יענה לגי' הספרי דסיים הת"ק בדה"י.**הכי יאמר דקאי אלפני פניו ולא אשלפניו. אבל לא ראה הירושל' בעצמו קודם לזה דמוקי פלוגתתן בדה"י. באם מכר דרך ליחיד אם מכר לו עד התהום או הדריסה לבד דלרבנן פשיטא להו דמכר עד התהום. ולר"י מספקא ליה ור"ל דפלוגתתן מיירי בכה"ג שמכר דרך ליחיד במקום שיחור נברך תחתיו או שהבריך המוכר אח"כ תחת הדרך. וע"ש ברא"פ דלמסקנא הדר בי' אבל אינו מוכרח עיי"ש. ואף לפירושא מפרש דלמסקנא דה"י היינו שאינו רחב אלא ד"א אבל מכרו לרבים. וטעמו דר"י בזה כמו בדה"ר איברא דק"ל דמשמע דאם יש לו רשות אף שאין הקרקע שלו מביא וא"ק. א"כ בקונה שתי אילנות לקמן מ"ו דלת"ק מביא וא"ק דמפרש הגמרא בב"ב (פ"א) משום דמספקא ליה אי קנה קרקע או לא. ובאילן אחד משמע דאינו מביא כל עיקר וכ"ה להדיא בתוספתא ריש מכילתין משום דודאי ל"ק קרקע. ואמאי הא מ"מ יש לו רשות שישאר שם עד שימות. ובר"ש הקשה כה"ג מהא דעולא שם (כ"ו ב') וע"ש (כ"ז) בתד"ה לא ובדבריהם יתישב קצת. וגם יש לחלק דבר"ה יש לו חלק גמור וכמ"ש התוי"ט בפ"א דערלה מ"ב ד"ה והגזלן:

**בתוי"ט ד"ה ואם היתה אמו [עי' בר"ש].**ועי' בב"ב (פ"א) בתד"ה למעוטי שהאריכו בזה:

**בתוי"ט ד"ה וטומטום כו'.**ומ"ש בתו"ח דנ"מ דא"צ להתנות כו' תמוה דמי גריעי מאשה:

בר"ש אבל מהחג ע"ח מביא וא"ק ומחנוכה ואילך אינו מביא כלל דדרשינן בספרי כו' כצ"ל וכ"ה בהרע"ב. וברש"י פסחים (ל"ו ב') וק"ל מדוע לא חשיב הא דמחנוכה ואילך לעיל במשנה בהנך דאין מביאין כדחשיב קודם עצרת: