**במשנה חיה ועוף הנסקלים.**ק"ק למה פרט בהו חיה ועוף. הלא כל הני דלעיל נמי רק בהם איירי. ואולי כלפי דתני בפ' דלעיל שור הנסקל (והתם נקט שור נגד פרת חטאת) תני הכא חיה ועוף:

**בתוי"ט סד"ה כסהו ונתגלה כו' ולא נכתב בל' מקור כסה בחול"ם הסמ"ך.**ול"ד דכיון דוכסהו הוא מבנין פעל הדגוש. המקור ממנו כַסֵה:

**שם בתוי"ט ד"ה כסהו הרוח כו' הא אידחי לי' מכסוי.**דהא כסהו ונתגלה פטור מלכסות כ"כ רש"י. לכאורה כך הל"ל דהא כי לא חזר ונתגלה פטור וכן פירש"י בעצמו בסוכה וע"ז:

**במשנה או בדם החיה.**פירש"י ואחריו הרע"ב בדם היקז כו'. ורמב"ם פי' בדם חיה טמאה. לפירושם העיקר חסר מן הספר. ולע"ד נל"פ בדם החיה דהוא לשון חיות ר"ל בדם חיה ועוף שהמה חיים עדנה דהיינו בדם המכה או בדם היקז (ויש לכוון לזה גם פרש"י). וכלפי דם המתערב שהוא של שחוטה קרי לזה דם החיה וכה"ג מצאתי בבכורות (נ"ז ב') מפשיטין את המתה ומלבישין את החיה ע"ש. וכאן י"ל עוד שבא לזווג מלות בהמה וחיה אהדדי. ולפי' הרמב"ם קשה עוד מדוע לא תני ג"כ עוף טמא. אבל לדידי נכללו חיה ועוף. ועי"ל דשיגרא דלישנא דמתניתין דזבחים דמייתי הגמרא. נקט גם הכא: