**תוי"ט ד"ה והכסבר כו' וכן הם דברי הרמב"ם כו' וק"ק שלא הקדים למתני כסבר.**ולי לק"מ משום דלא רצה התנא להפסיק בין פרי אילן. דכל הני (לבד כסבר) המה מיני אילן וכדמוכח פרק א' דכלאים. ולהירושלמי (כפי שהביא הר"ש) דכסבר נמי אינו אלא ביהודה. נראה ליישב גם הגי' שלפנינו. דשביהודה בא לומר דדוקא אם הם ביהודה פטורים אבל באו לגליל חייבים. משא"כ הכסבר שפטור בכ"מ מפני שניכר שהוא של יהודה עיין לקמן רפ"ב:

**בתוס' ר"ע אות ח בד"ה ובחידושי ליבמות הקשיתי כו' א"כ עדיין יקשה על כל דמאי כו' דסמוך מיעוטא לחזקת טבל.**ול"נ דאינה חזקת טבל ודאי כדאמרינן (פסחים ט' א') ואב"א כו' מעיקרא אימר לא טביל כו' ע"ש. והתוס' שכ' בר"פ בתרא דיבמות סד"ה מחוורתא ועוד דאיכא חזקה דטבל. י"ל דהיינו לשנוייא קמא דפסחים שם. אבל לפי האמת ל"פ אהדדי ותרווייהו שנויי איתנהו [מיהו לתירוצא דהואב"א בב"מ (פ"ח ב') דחיטין ושעורין לא בעו ראיית פני הבית וע"ש בפירש"י לכאורה ישאר קושייתו]:

בתוס' ר"ע (אות י"ד) קשה ליאמאי שייר תוספת בכורים דפטור מדמאי כדאיתא סוף מס' בכורים. ולענ"ד לולי דפסק כן הרמב"ם בפי"ג מהל' מעשר הי"ד. הייתי אומר שזהו דעת ר"ש שם לבד. וחכמים פליגי עליה וסתמא דהכא כוותייהו. שוב ראיתי בירושלמי שם תני ופטורה מן הודאי ומן הדמאי. והביאוהו שם הריבמ"צ והש"א. ואולי הרמב"ם לא פסקו דסובר דהברייתא פליגא על מתניתין דמשמעה דא"פ אלא מן הדמאי. אבל התימה על הגרע"א ז"ל איך לא הביאו. דבזה י"ל קושייתו דמתניתין דהכא בפלוגתא לא קמיירי:

**ומברכין עליו.**מהר"ש בפי' הראשון נראה דהכוונה דמברכין בהמ"ז על כוס יין של דמאי:

**שם אם הקדים מע"ש לראשון אין בכך כלום.**לענ"ד נל"פ דר"ל שא"צ להוציא מע"ר מהמע"ש שהפריש תחלה. (משא"כ בודאי דחייב כמו מעשר ראשון שהקדים לתרומה בכרי) והטעם הוא כמו של"ג על החלה לריו"ח בירושלמי שהביא הר"ש במשנה דלעיל כן ל"ג על מעשר שני: