**ברע"ב ד"ה אומר כו' בירושלמי פריך אם באומר מעכשיו כו' ואם באומר לכשאשתה הא לא הוי תרומה אלא לאחר ששתה ועיין בר"ש.**ול"ד במחכ"ת דכיון דבשעת חלות התרומה אין הדבר (שעליו נעשה תרומה) בעולם לא יחול כלל שם תרומה עיין בפ"ד דטבו"י מ"ד ובפירושו שם:

**שם בתוי"ט ד"ה ומע"ש בפיו.**בכוס לא שייך כו'. ובתוספתא איתא גם בכוס בצפון או בדרום:

**ר' יוסי א' כו' שהוא תנאי ב"ד.**בלשון הזה אמר ר' יוסי בזבחים ספ"ד ובסוף מס' טבו"י:

**ברע"ב ד"ה ומיחל ושותה.**וזה שנשאר בשולי הכוס הוי כאלו הופרש מתחלה (ובפירוש הרמב"ם. והדבר הנשאר כאלו הופרש מתחלה) ול"ד דהכא מתקן כל הנוד כדפי' בעצמו לעיל:

**בתו"ח בד"ה הר"ב הלוקח יין כו' וכ"כ הר"ש וקשה במשנה ה' דאיירי מבעוד יום.**ולענ"ד ה"נ דלא תני כן רק בדמאי משום דאין בו חומש לכן היה דרך לפדותו מפני משוי הדרך. אבל בודאי דצריך להוסיף חומש לא פסיקא ליה דשמא לא ירצה לפדותו אלא יעלהו לירושלים:

**בתוי"ט ד"ה הראשונה מעושרת.**וכתב הר"ב דעל השניה הוי מפטור עה"ח כו'. אפ"ה ל"ת מספ"ה דאי הפריש מפטור עה"ח תרומתו תרומה כו' במחכ"ת ל"ד בכאן. דע"כ ל"א שם ת"ת אלא מדמאי על הודאי או מעציץ שא"נ דעכ"פ מחוייבין מדרבנן ואיכא חששא דלא לזלזלי בתרומה. אבל מפטור גמור משמע בפ"א דתרומות דא"ת כלל. [ול"ד להא דמפריש חלתו קמח דאסורה לזרים (פ"ב דחלה מ"ה) משום דדמי קצת למפריש תרומה בשבלים דתרומתו תרומה מדאורייתא (ספ"א דתרומות) דנפ"ל מקרא כמ"ש הר"ש שם וגזרו הא אטו הא. וגם שם אינו אלא חומרא בעלמא כיון שכבר באה ליד כהן כמש"כ הרע"ב שם]. וגם מצינו שם בפ"ב מ"ב לישנא דל"ע כלום. ואפ"ה ס"ל לרנב"א (דהלכה כוותיה) ביבמות דתרומה מיהא הוה כאשר הביא בעצמו שם:

**בתוי"ט ד"ה חולין מתוקנים פי' הרמב"ם שהטבל כשיוציאו ממנו ת"ג ות"מ יהיה אז נקרא חולין וכו' ויש ראיה וכו' מדלעיל מ"ב פ"ה.**הן התם לא הוציא עדיין אפילו ת"ג אלא שעתה מפרישה. ות"מ עתיד לאמר בסוף ועליו גופה. אלא כלפי שר"ל והשאר תרומה קורא לה חולין אף שעתה היא טבל גמור עדיין: