**במשנה ומטלית שטליה על השפה אם פשוטה כו'.**עי' פי' הרע"ב. ופשוט יותר לפרש דהכוונה על מה שתופרין בכתונת מאחורי הצואר (קאלנ"ר בל"א) אשר לפעמים כופלין אותו כמו הרגיל אצלינו:

**תוי"ט סד"ה אר"י.**ה"נ כשנוטל חוט אחד כו' בעודו מושכו מן החתיכה כו'. ר"ל דחוט אחד איננו מפרישו בב"א אלא מתחיל להפריד קצהו האחד ומפרידו והולך עד קצהו השני. ולכן בעת אשר מתחיל להפרידו (וכל החוט עדיין מחובר בבגד אשר אז כל הבגד והחוט בכללו עדיין טמאים מדרס) נוגע הבגד בהחוט בקצהו הנפרד ממנו בעת הפרדו דלא הוי בה"ס כמו בבא מבגד גדול משא"כ נחלק דרך להפריד חתיכה מחתיכה בב"א. והתו"ח לא הבינו במחכ"ת לכן העלהו בצ"ע. אבל מ"מ קשה דהא אז כיון דעדיין היה להבגד טומאת מדרס ה"ל שבע טומאה ולא מקבל טומאת מגע מדרס עי' מנחות (כד ב) וי"ל עפ"י שיטת הר"ש שהביאו התוס' בחולין (עב ב) בד"ה אלא דל"א שבע ליה טומאה בדבר שהטומאה באה עליו מגופו:

**אלו ואלו מתכוונים להקל.**כלשון זה גם לעיל פי"ז מי"א:

**או שנמצא בו קשר כו' מתאימין.**ובפי' הרע"ב דמתאימין קאי נמי אקשר כו'. והוא מהר"ש. ונ"ל דגי' הר"ש היה קשרים ל"ר ויותר נראה דהיה גורס שני קשרים דעל קשר שהוא ליחיד לא שייך לומר מתאימין: