**תוי"ט ד"ה ובטהור.**דאלת"ה כו' דאין צ"פ מציל על כ"מ כו'. ק"ל כיון דטעמא דאינו מציל הוא דשמא טמא הוא א"כ גם הטפול לא יציל דהא בטמא טמאין וגם הטפול עצמו טמא כדלעיל פ"ג מ"ו:

**בהרע"ב והאי ל"ד אלא לעצם כשעורה כו'.**הוא מלשון הר"ש. ואינו מדוייק. וכך הל"ל לאוכלין ומשקין שגבלן בטיט כמש"כ בס"פ:

**צמיד פתיל.**הא"ר פי' דצמיד הוא החבור ופתיל הוא הכסוי. ורש"י בפ' חוקת פי' להיפך. ונ"ל ראיה לפי' הא"ר מפ' דלקמן מ"ב מפני שהוא פתיל ואין צמיד ע"ש:

**שם היה עגול א"ר אותו ארוך.**התוי"ט נתקשה בזה והעלה בצ"ע ע"ש. ול"נ לפרש היה עגול פי' עגול כדורי שרחב למעלה וקצר למטה א"ר אותו כאילו היה שוה למטה כלמעלה. ענ"ל דע"כ לא אמרו דמרדע עגול אלא כל ארכו עד פיו. אבל פיו הוא מרובע ארוך וכאן הוא אומר כמלא פי כו' ולא אמר מרדע סתם כמו בכ"מ שנזכר. ובזה א"ש לקמן פי"ז מ"ח כשבא לומר שיעורו הקדים לומר כל המטלטלין מביאין אה"ט בעובי המרדע מה שלא עשה כן בכל השיעורים הנזכרים שמה. אלא אמר בלתי הקדמה כלל כביצה שאמרו וכן כולם. אלא בכדי שלא תטעה דקאי גם על המשנה שלפנינו. לכן הקדים כל המטלטלין כו' להורות דלא קאי רק על דבר זה ולא זולת ונכון בעז"ה:

**תוי"ט ד"ה וכן.**לכאורה כו' שיש להן צדדים בולטים. משמע דמפרש דאינקבו בגופם. והמשנה אומרת לקמן נקבו כו' ע"ש בהר"ב: