בתוס' חדשים ד"ה אבל בירושלמי פ"ט דשביעית כו'[נ"ב ראיתי בס' דרשות מוהר"י ן' שועיב פ' ויגש שכ' וז"ל:

וכתבו חכמי הטבע כי הצבי אינו סובל שום דבר בקרנים כשאר החיות או הבהמות שיש להם קרנים. כי מיד הוא משליך אותו וע"ז אמרו חכמים ז"ל הניח מעותיו על קרן צבי עכ"ל ועי' ש"מ. מהגרמ"ש]:

**בתוי"ט ד"ה בשביל כו'.**כן הוכיח הרי"ף אחר משנה דלקמן. לא נמצא שם שום הוכחה רק כתב סתם דנפקא ליה מהלכתא וקי"ל כרבנן. וזה כתב ג"כ על משנה זו בעצמה ולית הל' כאדמון. אולם בב"ב ר"פ מ"ש כ' הרי"ף טעם ע"ש ובנ"י:

**במשנה יהודה ועה"י והגליל.**התוי"ט הקשה מדוע הפסיק בעה"י בין יהודה לגליל אשר שניהם בא"י בעבר המערבי. ולי י"ל משום דאמרינן בחגיגה (ריש ד' כה) דרצועה של עובדי כוכבים מפסקת ביניהם. אבל הירדן הוא עצמו ג"כ בכלל ארץ כנען. עי' בכורות (נה) ועי' בתור"ע בשביעית פ"ט אות מ"ב מה שהביא מס' כפתור ופרח:

**בתוי"ט ד"ה ואין הכל מוציאין כו'.**דאי רישא בכנעני השתא מעלין אמרת צ"ל דאין מוציאין. הק"ו תמוה. אבל הרב ל"ד במחכ"ת דעי' בר"ן דלא כתב זה אלא לפי' הראב"ד דהכל מעלין היינו שכופה העבד את רבו להעלותו לירושלים וע"ז שפיר קאמר צ"ל דא"מ: