**בתוי"ט ד"ה וב"ה אומרים כו' ומה שהקשה הר"ש דאמאי לא תני לה בעדיות גבי קולי ב"ש כו' תירץ הכ"מ כו'.**והתוס' הקשו דא"כ ה"ל לפסוק כריב"נ דסתמא דעדיות כוותיה. ול"נ דל"א אלא הלכה כפלוני הואיל ותנן בבחירתא כוותיה. אבל מדלא תנן לא מצינו. והכא גם ראב"י דמשנתו קו"נ סובר כת"ק במשנה הסמוכה. גם לפי מש"כ בשנ"א דב"ש לשיטתייהו דבלא עריס הוה כרם בשורה א' (ואף שפי' כן אולי רק לשטתו בדברי ב"ה שהוא כפי' הראב"ד מ"מ אנן נאמר כן גם לפי' הרמב"ם) וא"ל כי אתשל לענין נטיעת שורה אחת בלא עריס אתשל. ועיין בעדיות פ"ה מ"ב ובתוי"ט שם בד"ה הזורע. אמנם ק"ל ע"ד השנ"א לפי מה שהביא מקודם מהירושלמי דמיירי גם בעריס עקום. דבזה אף לב"ש אינו כרם בלא עריס. והנה לשטתו דב"ש מחמרי בכאן א"ל בכדי שלא תחלוק בין מכוון לעקום. וע"ד שפי' התוי"ט ושנ"א לעיל פ"ה מ"ה על הא דמקדש מ"ה גפנים בנטיעה ה' על ה' אבל לפי' הרמב"ם דב"ש לקולא מא"ל:

**אם הביא לא קדש.**מלשון הרמב"ם בחבורו פ"ו הי"ג הביאו התוי"ט במשנה דלקמן שכתב גבי ואם הלך החדש שאסור לקיימו או להחזיר השריגים. משמע דלא הלך מותר לקיימו וצ"ע:

**בתוי"ט ד"ה ועוד כו' לשון הרמב"ם ושיעור טפח כו' או שש באצבע אשר תחת הגודל.**ובמנחות (מ"א ב') אר"פ טפח דאורייתא ד' בגודל שית בקטנה חמש בתילתא. וע"כ ט"ס הוא ברמב"ם והתוי"ט לא הרגיש:

**ברע"ב ד"ה מטוטלת כו' והכא מיירי כגון שגדלו זמורות העריס יותר מעבודתו וכ"ה בר"ש.**צ"ע דאפי' בתוך עבודתו דהיינו ד' אמות נ"פ לאסור בהנאה: