**ברע"ב ד"ה ומתן שמן כו'.*ואופה בתנור ופותתה ויוצק כו'. ונ"פ דתיבת בתנור ט"ס דהא מאפה תנור ממעטינן מיציקה:

*וכן כתב ג"כ בעל מלאכת שלמה וגם ברע"ב שבתי"ט ד"פ וד"ק ליתא:

**שם בתוי"ט סד"ה כל כו' ומאי קושיא כו'.**עי' תוספות (ע"ה ע"ב) ד"ה איזהו:

**במשנה רש"א כו' ומנחת כה"מ אין בהם פתיתה.**עי' לח"מ ומל"מ פי"ג מהל' מעה"ק הל' ד':

**שם בתוי"ט ד"ה הנעשות כ' דמב' מיעוטין ממעטינן להו [לב' הלחם ולחה"פ] דחלוקין הם לענין לבונה.**וקשה דהרי לענין הגשה ממעטינן להו לעיל (ס"ד ס') ממיעוט אחד:

**במשנה רש"א לא היה להן קצבה.**במשניות הגי' לא היה לה כו'. ומשמע לפי גי' זו דלא פליג אלא על לחה"פ. ולחם נקרא לפעמים בל"נ כמש"כ התוס' לקמן בר"פ שתי הלחם. וכן הקרא שמביא הוא בלה"פ. ושביק קרא המוקדם סלת תהיינה הכתוב בשתה"ל. וגם לגי' דלהן י"ל דל"ר שב על הנפות. והרע"ב העתיק הגי' לה ואפ"ה פי' דפליג אכולהו:

ודעדלכאורה תימה על הרע"ב ואחריו התוי"ט (וכ"מ מפי' הרמב"ם) שפי' כרשב"א ולא כת"ק. והרמב"ם בחיבורו מיסתם להו סתומי בג' המקומות. ועלח"מ פ"ז מהל' תומ"ס הי"ב. ונ"ל משום דלת"ק לא היה אלא שתי נפות ובהן היו מניפין י"ג פעמים כדפרש"י. ומה דאיתא בתוספתא שהעתיקו התוס' בהת"ק י"ג נפות. נ"ל דנפות אינו שם העצם בל"ר. אלא הוא שם המקרה או מקור ורשב"א דס"ל די"ג נפות ממש היו נקיט בלישניה י"ג יפה. וא"כ סתמא דמתניתין דנקטה גם כן נפה אתיא כוותיה לכן פירש אליביה ונכון בעזרת השם: