**ברע"ב ד"ה כורך על אצבעו.**דרך מלבוש לשנותו כו'. וכן פי' רש"י. ולכאורה תרתי דסתרי דאם הוא דרך מלבוש אין בו איסור כלל אפילו מדרבנן. ולשנותו כו' (זהו אפילו אינן דרך מלבוש כמו לעיל (קכ"ח ב') לענין שמן מביאה בשערה) הוה איסורא דרבנן. ואולי אף דרך מלבוש אסור דהוה כהערמה לעיל (ס"ה ב') אבל מ"מ קשה דל"ל כלל לטעמא דדרך מלבוש ואולי בכדי דליהוי שבות דשבות אבל משמע דדרך רה"ר אסור וכ"כ המ"א סי' של"א סק"ח וא"כ הוה בלא"ה שבות דשבות. והגרע"א הקשה דמ"ש מכמון דשרי ללעוס בשיניו דהוי טחינה כלאח"י וה"נ הוי הוצאה כלאח"י ואפילו מרה"ר לישתרי ולי שנא ושנא דהתם לצורך רפואה (וביותר תמיהני על כתה"ג דלקמן ע"ב בפיסקא דמוצצין קאמר הש"ס דהוה סכנה וע"ש בתוד"ה לעוס) והכא לצורך מילה דמכשירי' קודם המילה אינם דוחים אפילו שבות:

**שם בתוי"ט ד"ה ומזלפין כו' ולשון ארמי הוא כו'.**ואני אומר שמקורו הוא מל' עברי מן דֶלֶף כי הז' והד' מתחלפין מל"ע לל"א כמו זכר בל"ע דכר בל"א ודומיו הרבה:

**ברע"ב ד"ה ספק בן ח' חדשים ספק בן ט'.**וכפירש"י. ובברייתא בגמ' (קל"ה) איתא ספק בן ז' ספק בן ח' ולכאורה ה"נ דהברייתא דוקא נקטא כה"ג דתרווייהו ספיקי מיעוטי נינהו אבל בציור רש"י והרע"ב יש לן למיזל בתר רובא דרוב נשים לט' ילדן (יבמות ל"ז). ואולי הברייתא כרבנן דרשב"ג לקמן (קל"ו) ורש"י מפרש אליבא דרשב"ג דפסק לקמן ריא"ש כוותיה ועי' מ"א סי' ש"ל סקט"ו: