**גמרא איתמר המנכש כו' משום מאי מתרינן ביה רבה אמר כו' רי"א כו'.**כה"ג בשבת (קלח) וע"ש בפרש"י ד"ה דנוטל אוכל שכ' ולרבה ה"ה כו'. אבל הכא מוכח דתרוייהו דוקא קאמרי:

**רש"י ד"ה א"כ מתניתין.**עי' רש"א שהניח דבריו בצ"ע. ולי דברי הרש"א צ"ע דהא הש"ס קאמר להדיא לעיל לראב"ע מעיין שיצא בתחלה לא. ואולי גי' משובשת נזדמנה לו שם. ולשון רש"י שלפנינו שם בסה"ע אטעי' דהבין מדבריו דפי' לא חרבה מעיינה היינו שמעיינה הראשון קיים וזהו מעיין שלא יצא בתחלה. אבל הב"ח הגיה שם פרש"י אל נכון:

**רש"י ד"ה חרישה. דבשעת חרישה ליכא כלאים כלל.**אלמה לא הא בא"י זרעי ברישא והדר כרבי (שבת עג ב). ומדוע לא פי' כפשטיה דלא אשכחן דאסרה תורה חרישה בכלאים:

**תד"ה חייב.**עי' רש"א מה שגמגם בדבריהם. ול"נ דע"כ ל"פ אלא בכה"ג דאיכא ב' מלאכות איזו עיקרית דלחייב עלה והשניה תבטל. אבל היכא דליכא אלא חדא לכ"ע מחייב עלה אפילו בלא דמיון ובלא מחשבה ולהכי לא פריך אלא מר"כ דוקא דאמר דחייב שתים: