גמראברה"ע א"ל אי הכי כו'. נראה שהוא ר"ת אמרו ליה ור"ל בני הישיבה. ואמר להם היום ביום א' מיחלף כו':

**שם כי איצטריכא לחדש חסר כו'.**פי' הר"ן והרא"ש דחוק דמאי פסקא דאטו לא משכחת לה תרי חסירי בהדדי דהתנן בפ"ב דערכין אין פוחתין מד' חדשים המעוברין. הא ד' עבדינן והוו להו ח' חסרים וע"כ יהיו ב' חסרים בהדדי זאח"ז. אבל מדברי הרמב"ם בחבורו משמע שמפרש דהחדש שנדר בו הוה חסר ומ"ד כיון דלא ידע בשעת נדרו שיהא חסר דעתו היה שיהא אסור גם ביום למ"ד. עי' לקמן (סג) הא דלא ידע וכמש"כ שם בס"ד. ונראה דלזה כיון גם הרע"ב ע"ש ודלא כהתוי"ט:

**שם אר"א ת"ש קונם יין שאני טועם השנה נתעברה כו'.**היא משנה לקמן (סג) עמש"כ שם:

**ר"ן ד"ה שבת זו. דכיון שימי החול קרו ימי שבת כו'.**כצ"ל:

**ר"ן ד"ה ומהא. אם עשה כן השטר מוקדם ופסול כו'.**לכאורה אינו מובן דכיון דכתבו ע"ש חדש העבר ע"כ כתב ביום למ"ד לחדש א"כ מובן לכל שנכתב ביום א' דר"ח. וע"כ ר"ל אם כתבו סתם בשלהי חדש העבר:

ר"ןבסה"ע דאי בנודר בר"ח שבט פשיטא כו'. לפמש"כ לקמן (סג) בגמרא בסה"ע בס"ד אין כאן פשיטא:

**רא"ש ד"ה אבל בהיום. כי פחות כו' א"א לפרש היום.**כ"נ דצ"ל:

**רא"ש ד"ה קמ"ל דלא. ולאידך פי' כו'.**קשה לפי' זה סיום הש"ס ק"ל אינשי ריש ירחא. דהא בשבת זו אסור ביום השבת אע"ג דאינו נקרא ריש שבוע הבא:

רא"ש ד"ה קונם. כגון כו' ואמר יוםכ"נ דצ"ל: