**גמרא בשדה דבריו קיימין.**והא דל"א דשלא להשביע א"ע אמר כן. עי' בנ"י. ולשטת הרשב"ם בב"ב (קמט) ד"ה ת"ש דהיכא דהמעות בעין ואמר של פלוני הם ל"א דשלא להשביע א"ע אמר כן א"ש בפשיטות. אך התוס' שם נראה שחולקין עליו. והנ"י שם נראה דאית ליה דהרשב"ם וכאן נדחק ליישב. ועי' ש"ך סי' פ"א סקל"ה:

**שם אילימא לבע"ד התם קיימי.**עפירש"י. דהא דקתני ומוציאין אכה"א לחוץ ע"כ חוץ מבע"ד כמש"כ התוי"ט. אבל אי קאי על העדים א"ש דהא כיון שחקרו את הראשון ע"כ הוציאוהו שלא יהא בעת שיחקרו את הב' ומסתמא הוציאו גם אותו אחרי חקירתו:

**שם דתניא רנ"א כו' גמרו אה"ד כו'.**זהו סיומא דברייתא בדר"נ ועי' ברי"ף ורא"ש ובחנם מחק הרש"ל:

**רש"י ד"ה היינו דר"ל. דאמר חזקה אין ב"ד כו'.**אולי צ"ל דאמרינן חזקה כו':

**רש"י ד"ה כמערים. שלא יטלום בחייו כו'.**כצ"ל:

**רש"י ד"ה והוא עד. דאילו השביע ע"א ולא העידו כו'.**כן הוא קריאתו כאשר נקדתיו ודלא כהגהת רש"ל: