**במשנה ומזלפין.**התוי"ט כתב שהוא מלשון ארמי ע"ש ואני אומר שמקורו הוא מלשון עברי מן דלף כי הז' והד' מתחלפין. מל"ע לל"א כמו זכר בל"ע דכר בל"א ודומיו הרבה:

רש"י ד"ה ספק. כגון כו' וספק בן ט'. ובברייתא לקמן (קלה א) איתא ספק ב"ז ס' ב"ח ולכאורה ה"נ דהברייתא דוקא נקטא כה"ג דתרווייהו ספיקי מיעוטי נינהו אבל בציור רש"י יש לן למיזל בתר רובא דרוב נשים לט' ילדן (יבמות לז א) ואולי הברייתא כרבנן דרשב"ג לקמן (קלו א) ורש"י מפרש אליבא דרשב"ג דפסיק לקמן ריא"ש כוותיה ועמ"א סי' ש"ל סקט"ו:

**רד"ה אלא אי אמרת. בשני הימים.**ול"י מניין לו דלת"ק בשני מרחיצין רבא ל"א אלא מרחיצין ביום הראשון ולישנא דאחר המילה משמע נמי בסמוך (עיין בר"ן בכוונת דברי הרמב"ם שהביא) ול"מ לדעת הרי"ף והרמב"ם כפי שהבינם הר"ן דאפי' לראב"ע ג' דוקא ולא ב' אלא אפילו להחולקין דכ"ש שני לת"ק נאמר ג"כ כ"ש שני דמזלפין אבל לרחוץ אין לנו: