**[גמרא ואלא לאו דאיהדר ואידכר מי מיחייב והתנן כו'.**קשה דהא בסוגיא שם מבואר דלא מפטר אלא כשיש בידו להחזיר כשנזכר והכא אם לא יתירוהו לרדות יהיה כאין בידו ויתחייב עי' תוד"ה קודם וי"ל דסוגיא דהכא אזלא לשנויא דרבא התם במסקנא או לשנויא דר"א שם דלדבריהם משמע דבכל ענין פטור אף בשאין בידו להחזיר] :

**רש"י ד"ה לכי תיכול. בבדיחותא כו'.**לכאורה ה"נ דמפרש כוונת ר"נ שימדוד לו משלו (ר"ל משל רבא) והא לא שרי למישקל שכר דמה אני בחנם כו' (נדרים ל"ז) אבל ז"א דהא נוכל לפרש דלא א"ל אלא שיטרח בהמדידה והמלח היה של ר"נ וזה שרי כדקיי"ל כל מלאכות שעבד כו' תלמיד עושה כו' (כתובות צ"ו) וכדאשכחן בב"ק (כ' ב') לכי תשמש לי. אמנם כוונת רש"י נראה משום דל"א הש"ס דרבא עשה כן כמו דמסיים בב"ק שקל סודרי' כו' ע"כ דל"א כן אלא לבדיחותא. אכן פי' השני מפני דלא אשכחן האי לישנא רק במקום שנצרך לחלק בין השוים לכאורה:

**תוס' ד"ה [כאן. אלא להחזירה לחצר אחרת.**הוא כעין שכתבתי בפסחים (סד) בד"ה רש"י כו' מקבל כו':

**תוס' ד"ה ומ"ש. דאיכא איסור חיוב חטאת דמושיט כו'.**אבל חיוב חטאת ממש לא הוה כדהביאו לעיל (ג) בסד"ה בעשותה מהירושלמי] :

**תד"ה וכי אומרים. ועוי"ל דדוקא היכא דפשע כו' וא"ש הא דאמרינן בריש ת"נ כו'.**עמש"כ בריש חגיגה (ב' ב') בתד"ה כופין בס"ד:

**[תוס' ד"ה והא. ואין מקום חשוב בפחות מד'.**עמש"כ בפ"ד דכלאים מ"ד] :

**תד"ה אבל למעלה. א"כ לימא הכי אבל למעלה מי' ד"ה חייב דילפינן וכו'.**בתור"ע לקמן בפ' הזורק (אות קי"ח) הקשה דילמא היינו דוקא דאת"ל דילפינן זורק ממושיט א"כ מכ"ש דנילף למטה מלמעלה. אבל לפי האמת דל"י זורק ממושיט אפשר לומר דה"ה דל"י מטה מלמעלה ולענ"ד דהוכחת התוס' הוא דע"כ מטה כלמעלה ממש ולא דנצטרך למילף זה מזה אלא הוא מטה והוא מעלה. דא"ת דחלוקין הן רק דילפינן זמ"ז היה יכול לומר דלמעלה ד"ה חייב דילפינן כו' וה"ה או כ"ש מושיט למטה. אבל מ"מ זורק למטה ל"י ממושיט למטה דדומה מדומה ל"י ע"ד דלמד מלמד ל"י בקדשים: