**גמרא שמכבנין אותו למלת.**כצ"ל וכ"ה בשבת:

**גמ' שם אריו"ח זו רומי.**כצ"ל:

**רש"י ד"ה מכבנין. והאם ליחכתו צמרו נקי כו'.**כצ"ל ומלת אין למחוק עפירש"י בשבת:

**תד"ה ואם. הפתוך שבסיד כיין המזוג בחלב.**לפנינו שם איתא כדם וע"ש בתוי"ט:

**בא"ד וי"ל כו' אלא משום דקאי את"ק.**כ"נ דצ"ל ור"ל דלא משבש ליה אלא מפרש דבא לומר של צמר והא דנקיט סיד אשגרת לישן דת"ק הוא משום דקאי עליה לאפלוגי:

תד"ה אימא(בסופו). ומטומאת כהנים ל"מ למיפרך כו'. לכאורה תמוה דהא לא ענש עלה וי"ל דכוונתם דנימא הואיל והזהיר לחודא כמו שמיעת הקול וביטוי שפתים: