**תד"ה מכאן. ירושלמי דפ"ק כו' מילהין דרבנן פליגין כו' ברם הכא אע"פ שיש בו דעת לישאל ספיקו טהור.**לכאורה אינו מובן דהא לריו"ח אפי' ודאי זינתה מותרת. ואולי משום דספק הוא אם רצונה הוא רצון מעליא:

**תד"ה ברה"ר. א"כ הא דתנן כו' ג' נשים כו' כולן טמאות אמאי כו' ה"ל כרה"ר.**נראה משום דאיסור נדה לבעלה הוא מחמת טומאה כדכתיב ואל אשה בנדת טומאתה ל"ת. לכן ה"ל כסוטה שג"כ איסורה משום טומאה. ול"ד לשאר איסורים דלית בהון לתא דטומאה:

**בא"ד אבל התם אחת מהן ודאי טמאה.**ק"ל דא"כ מאי פריך בפ' ב' נזירים. דהא התם ג"כ אחד מהן ודאי טמא. ואולי דהואיל דאין כאן אלא עד אחד לא נקרא ודאי כ"כ:

**בא"ד נגע באחד בלילה כו' ר"מ מטהר.**כצ"ל:

**בא"ד ובכה"ג לא מטהרין.**פשוט דכוונתם להקשות על הדיוק דמשמע דברה"י טמא. והגהת הרש"ל לל"צ. וכן במהרש"א הגירסא כאשר לפנינו:

**בא"ד קופה ברה"ר גבוה י"ט כו'.**כצ"ל:

**בא"ד היתה כפישה על כתיפו כו'.**כצ"ל. ועי' בר"ש פ"ו דטהרות מ"ג: