**במשנה ומניח כתובה ביניהן.**עתוי"ט ד"ה ומניח הב' דמשמע מדבריו דהקושיא בב"מ שם הוא מן לא יטול. אבל ע"ש דנראה דהקושיא הוא מואם נטל לא יחזיר עי' בפי' התוס' שם (כה ב) וכ"נ שהבין כן המהרש"א שם (בדף לז):

**גמרא מדקאמר רשב"א כו' מכלל דתק"ס פליגי.**הן בלקח איתא להדיא בב"ק (קג ב) מעשה בחסיד אחד שלקח כו' בא לפני ר"ע כו' עד שתשלם לכאו"א ופרש"י דפליג על רשב"א. ועי' ב"מ (לז ב) תד"ה ומי. ועי' בהגר"א שו"ע חו"מ סי' רכ"ב סק"ג:

במשנה(ב') מת בני ואח"כ מת בעלי אינה נאמנת. לכאורה מ"ש דנאמנת לומר מת בעלה ותתייבם כדבר"פ ועי' לעיל (צד א) בתד"ה כי תיבעי הא' מה שיישבו בזה ונ"ל להוסיף טוב טעם דדוקא היכא דמתקלקלה אח"כ בסופה על בעלה הוא דהימנוה אבל הכא איכא למימר דזה אמת שמת בעלה וא"כ תו לא מתקלקלא גביה כיון שכבר מת: