גמרא אף עינוי לא תחלוק בו. ק"ל דהא גם בעינוי דאכילה אינו מחויב להשים אצבעו לתוך פיו להקיא כדי שירעב עי' שבת (קמז ב) רש"י ד"ה מפני הפסד אוכלין. גם במלאכה מ"ל בקום ועשה כגון הדביק פת בתנור דנראה פשוט דמחוייב מה"ת לרדות קודם שתאפה עי' שבת (ד) וזה הוה כמו דאי לאיסורא ביבמות (ר"ד עח):

גמ' שם ואיזה זה זה פיגול ונותר. מה שנדפס בגליון דנ"מ לענין שלוקה שתים. עדיין לא תיקן על הכרת דכתיב בעינוי. אבל י"ל דנ"מ לענין שוגג לחייבו שתי חטאות וכמבואר במשנה דכריתות (יג ב) ובגמרא שם. או בשגג בפיגול והזיד ביוה"כ עי' לעיל (נג):

גמ' שם אינו דומה כו' למי שאינו רואה ואוכל. וזה שהתרעמו בלתי אל המן עינינו. ר"ל עינינו אינם רואים בלתי המן: