איכא בינייהו גרושה למאן דאמר משום חינא גרושה נמי בעיא חן, למאן דאמר לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין גרושה לא איפכת ליה. ולא איפסיקא הכא אי כרבנן אי כעולא אי כרב יהודה. וכתב הרשב"א ז"ל דמסתברא כעולא דאמר משום חינא ואפילו גרושה מוכרת שלא בבית דרב יהודה אזיל לטעמיה דאמר משמיה דרב אסי בריש פרק שום היתומים (ערכין כב, א) דאין נזקקין לנכסי יתומין אלא אם כן רבית אוכלת בהן, דלית ליה לר' יהודה טעמא דחינא, ואנן קיימא לן כר' יוחנן דאמר התם ולכתובת אשה משום חינא וכעובדא דמרימר דהתם דאגבי כתובה לגרושה מנכסי דיתמי ואתקיפו עלה מהא דאמר רב יהודה אמר רב אסי דאין נזקקין אלא אם כן היתה רבית אוכלת בהן ואמרינן ואפילו ר' יוחנן לא אמר אלא באלמנה דקא מפסדא מזונא אבל גרושה לא ואהדר להו אנן לההיא דר' יוחנן משום חינא מתני לה (ר"ן על הרי"ף).

מתני':נתנה כתובתה לאחר וכו' לא תמכור השאר אלא בבית דין. מדקתני נתנה לאחר משמע דדוקא לאחר, אבל מחלתן ליורשין יש לה מזונות והכי איתא בירושלמי (בפרקין ה"ב) דגרסינן התם רב יהודה בשם שמואל אלמנה שמחלה כתובתה ליורשים יש לה מזונות כו' עד לא דייק ... ממזונותיה. אבל הרשב"א ז"ל כתב דלפום גמרין לא משמע הכי דלקמן בפרק הנושא (כתובות קד, ב) אמרינן בעובדא דרב חייא אריכא דאמרה ליה הב לי מזוני ואמר לה לא מזוני אית לך ולא כתובה אית לך, והתם מתורת מחילת כתובתה אתינן עלה דכיון שלא הזכירה תוך עשרים וחמש שנה מחלה אותה. אלמא דמוחלת כתובתה ליורשים אין לה מזונות (ר"ן על הרי"ף, ובשיטה להר"ן בל"א).