וכל בת יורשת נחלה ממטות וגו' - סיפא דקרא לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה כדי שלא תסוב נחלה ממטה למטה אחר ומיהו לא נהג אלא באותו הדור כדלקמן בפירקין (בבא בתרא דף קכ.) ולקמן מפרשינן כיון דיורשת שני מטות והיא נשאת למטה אביה הרי מכל מקום נוסבת נחלת האם למטה אחר ולקמן מתרצינן לה:

בת יורשת נחלה ממטות - משמע שבת אחת מקבלת נחלה משני מטות ואי אתה מוצא קרובים לה שתקבל נחלה מהם יותר מאביה ואמה וכגון שאביה משבט ראובן ואמה משבט שמעון וכשנישאת אמה לאביה היו לה אחין לאמה של בת זו שיירשו נחלת אביהן דליכא הסבת נחלת אם לאב בשעת נישואין דלא קפיד קרא אלא שבשעת נישואין לא תהא ראויה לירש נכסי אביה ומיהו אחרי כן מתו אחיה ואחר כך מת אביה וירשה אותו ומתו האם והאב ולא היה להם כי אם בת זו וירשתן נמצאת יורשת שני מטות נחלת אמה ממטה שמעון ונחלת אביה ממטה ראובן:

בן מנין - שיורש את אמו דאיכא למימר בהכי קפיד קרא הבן יירש את האב והבת תירש את האם:

שהורע כחה בנכסי האב - דבן קודם לה:

יפה כחה בנכסי האם - דיורשת את האם:

אינו דין שיפה כחו בנכסי האם - שיירש כמו הבת אבל עדיין לא למדנו שיקדום לבת והיינו דקאמר וממקום שבאת וממקום שהתחלת ללמוד דהיינו מנכסי האב חזור ולמד עוד מה להלן כו' ולקמיה פריך לימא דיו לבא מן הדין להיות כנדון:

שוין - דירתון כחדא:

מדין קל וחומר כו' - בריש תורת כהנים תניא רבי ישמעאל אומר בשלש עשרה מדות התורה נדרשת בהן מקל וחומר ומגזרה שוה ומבנין אב כו' והדר מפרש להו חדא חדא מקל וחומר כיצד באיזה ענין אנו דורשין דבר מדבר ע"י קל וחומר:

ויאמר ה' כו' - כלומר לא להחמיר על החמור מבקל הואיל ובא ללמוד מן הקל אלא דיו ללמד שיהא כמלמד כלומר דיו לבא מן הדין כו' לפיכך תסגר שבעת ימים כו':

מקיש מטה האם כו' - מאחר דאתא בן בקל וחומר דיורש את אמו כבת והוקשו המטות בתיבה אחת דלא כתב שני מטות הלכך דרשינן מה מטה האב כו' ולקמיה פרכינן אי מה מטה האב בכור נוטל בה פי שנים כו':

ניתאי - שם חכם:

כר' זכריה בן הקצב - דהבן והבת יחלקו בשוה בנכסי האם:

אפס זכריה - כמו כי אפס כסף (בראשית מ״ז:ט״ו) כלומר בטלו שאין הלכה כמותו:

מפיקנא לך כו' - משמתינא לך ולא יסייע לך רב חיננא בר שלמיא:

דאמר רב הונא אמר רב כו' - רב הונא בר חייא מהדר הכי לרב נחמן:

אמר ליה - רב נחמן לרב הונא בר חייא:

אשלח ליה - לרב הונא ואודיענו שאתה אומר כן משמו ואדע אם אמת הוא שאמר רב הונא כן:

אכסיף - דשמא חזר בו רב הונא או לא היה סומך בשמועתו:

איתריסת לקבלי - ולא היית חוזר בך:

ואיהו - רב נחמן:

רבי ינאי - זקן היה והחלו עיניו כהות:

א"ל - שמעיה דר' ינאי:

בר אינש דאתי לקיבלנא הוא יאי - אדם חשוב בא כנגדנו:

וגולתיה יאי - כלומר טלית של תלמידי חכמים אי נמי נאה ממש כדמוכח לקמיה דאמר דין שיעוריה כשק:

גששה - רבי ינאי לגולתיה דרבי יהודה נשיאה:

דין שיעוריה כשק - בגד עב וגרוע ושיעורו לקבל טומאה ד' טפחים על ד' טפחים כשק כדתנן השק ד' על ד' הבגד ג' על ג' במסכת שבת (דף עו.) ובמסכת סוכה (דף יז:):

אמר ליה - רבי יהודה נשיאה לרבי ינאי בן קודם לבת כו':

אמר ליה - רבי יהודה נשיאה לרבי ינאי אי מה מטה האב כו':