זאת אומרת מצות צריכות כוונה - משום הכי בעי תרי טיבולי שמא לא נתכוון בראשון לשם מרור הואיל ובירך עליו בפה"א כשאר ירקות דעלמא שהרי אין עדיין אכילת מצות מרור לברך עליו על אכילת מרור עד לאחר המצה:

אי הכי מאי מצוה להביא כו' - מביאין הוה ליה למיתני:

דילמא הא קמ"ל - דבעינן תרי טיבולי משום תינוקות שישאלו ועבדי היכירא טובא ומיהו ממרור קמא יצא ידי חובתו ומהדר ר"ל א"כ דמשום היכירא דתינוקות לחוד נקט תרי טיבולי ולאו לאשמועינן מצות צריכות כוונה לאשמועינן שאר ירקות בטיבול ראשון ומרור בטיבול שני דאיכא נמי היכר לתינוקות אבל במרור לחודיה לא בעינן תרי טיבולי דכולי האי לא עבדינן משום היכירא דתינוקות להקדים אכילת מרור קודם זמנו

ועוד תניא - בהדיא דמצות אין צריכות כוונה ותיובתא דריש לקיש:

אכלן דמאי יצא - דאי בעי מפקר לנכסיה והוי עני וחזי ליה השתא נמי חזי ליה:

אכלן חצאין - חצי זית בפעם ראשון וחצי זית בפעם שני ובמרור מיירי:

תנאי היא - דהאי תנא לית ליה מצות צריכות כוונה ורבי יוסי אית ליה:

אע"ג שטיבל בחזרת - טיבול קמא היכא דליכא שאר ירקות:

מצוה להביא כו' - כלומר מצוה להביא מן התורה דאכתי לא קיים מצות אכילת מרור הואיל ולא נתכוון דמצות צריכות כוונה:

סילקא - תרדין ורבותא היא וכל שכן שני מיני בשר:

הואיל ונפק מפומיה דרב הונא - בשביל חיבתו להראות הלכה כמותו:

ש"מ - מדקאמר רב הונא שמבשלין אורז בפסח ולא חייש לחימוץ לית דחש לדר' יוחנן בן נורי:

אפי' דג וביצה שעליו - שהיו רגילין להטיח את הדג בביצים והיינו רבותא דאע"ג דדמי לתבשיל אחד חשיב שני תבשילין:

ואחד זכר - לחגיגת ארבעה עשר הבאה עם הפסח:

שני מיני בשר - צלי כנגד הפסח ומבושל כנגד חגיגה כך פירש רבינו חננאל מרומי:

גרמא ובשולא - חתיכת בשר ומרק שנתבשלה בו:

פשיטא היכא דאיכא שאר ירקות - מברך מעיקרא בטיבול ראשון אשאר ירקות בורא פרי האדמה דאסור ליהנו' מן העולם הזה בלא ברכה דכיון שיש לו שאר ירקות הכי שפיר טפי שיברך בפה"א תחלה דהיינו ברכה הראויה להן ויפטור את המרור מברכת פרי האדמה ואחר כך יברך על החזרת על אכילת מרור: