יהללוך - (נשמת כל חי) וגומרין בו בא"י מלך מהולל בתשבחות וזו היא ברכת השיר דמתניתין כלומר ברכת השבח:

ור' יוחנן אמר נשמת כל חי - אף נשמת דהיינו ברכת השיר דמתני' דאילו יהללוך אנו אומרים בכל יום שאומרים בו את ההלל ומאי שנא ליל פסח דנקט אם לא להוסיף עוד ברכה אחרת והיינו דאמר הלכה כרבי יוחנן בתרוייהו וקבעוהו לאחר הלל הגדול שצריך לאומרן כדלקמן דהשתא איכא ברכה בכל חדא וחדא והכי הויא מילתא שפיר כך נראה בעיני: ה"ג ת"ר רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו הלל הגדול:

ה' רועי - על שם המזון שאכלו צריך לומר:

שהקדוש ברוך הוא יושב ברומו של עולם כו' - דכתיב ביה נותן לחם לכל בשר והיינו דבר גדול:

בטובתו - בטובה שהשפיע לו והכי משמע כי טוב כי לעולם חסדו חסד הוא עושה לעולם בכי טוב כלומר בטוב שנתן לו:

עשיר בשורו עני בשיו - מפסידו ממון ומכפר על גופו:

בעצבון - תרי משמע:

כקריעת ים סוף - כלומר נס גדול עושה לו הקדוש ברוך הוא למי שנותן לו מזונות כאשר עשה לישראל שקרע להם ים סוף ונפקא מיניה למבעי רחמי:

קשין נקביו של אדם - כשהוא עצור:

צועה - לשון עצור וחגור כמו צועה ברב כוחו (ישעיה סג):

כל המבזה את המועדות - שעושה מלאכה בחולו של מועד דכתיב את חג המצות תשמור ונפקא לן במסכת חגיגה (דף יח.) איסור מלאכה בחולו של מועד:

המקבל לשון הרע - שמקבלו ומאמינו על חבירו אע"ג דלקבוליה לא מיבעי ליה למיחש ליה מיבעי כדמפרש במסכת נדה (דף סא.):

וקרי ביה לא תשיא - נראה בעיני דלא גרסינן ליה דכולהו משתמע מלא תשא שכשמספר או מעיד הרי נושא בפיו שמע שוא:

וכי מאחר דאיכא הלל הגדול - שמשובח יותר כמו שפירש רבי יוחנן למעלה משום דכתיב ביה נותן לחם לכל בשר אנן מאי טעמא אמרינן האי הלילא על כל פרק ופרק ועל כל צרה שלא תבא על הציבור לכשנגאלין:

חמשה דברים - דמיירי נמי בגאולה:

ההרים רקדו כאילים - בשעת מתן תורה דכתיב (תהילים ס״ח:י״ז) למה תרצדון הרים וגו':

גבריאל אמרו - כשניצולו חנניה מישאל ועזריה והוא היה שם דכתיב (דניאל ג׳:כ״ה) ורויה די רביעאה דמי לבר אלהין לפי שהקדוש ברוך הוא הבטיחו על כך כשנשלך אברהם באור כשדים וכשקיים לו אמר ואמת ה' לעולם שקיים הבטחתו:

בשעה שהפיל נמרוד - שעל שם כן נקרא אמרפל על שם שאמר והפיל את אברהם בכבשן: