זה המכיר מקום חבירו בישיבה - שיודע לומר זה מקום פלוני וזה מקום פלוני דהואיל ומכיר מקום חבירו רגיל הוא לישב תמיד שם:

עתיק יומין - זה הקדוש ברוך הוא דכתיב (דניאל ז׳:ט׳) ועתיק יומין יתיב

סתרי התורה - מעשה המרכבה ומעשה בראשית ופירושו של שם כדכתיב (שמות ג׳:ט״ו) זה שמי לעלם והמכסה היינו שאינו מוסר אותם לכל אדם אלא למי שלבו דואג כדאמרינן בפרק אין דורשין (חגיגה דף יג.) זה המגלה דברים שכיסן עתיק יומין והכי משמע למכסה סתרי תורה שהיו מכוסין מתחלה ועתיק יומיא גילן ונתן רשות לגלותן ומי שמגלה אותן זוכה למה שאמור בפסוק זה:

למנצח - לשון מפעיל מדלא כתיב לנוצח משמע שנותן ניצוח לבריותיו שינצחוהו:

לולי משה בחירו - אלמא קרי ליה בחירו משום דעומד בפרץ לפניו ומדמשבח ביה משמע שמח הוא בכך:

מפני מדת הדין - שמקטרגת ואומרת לא תקבלם והוא מקבלם בסתר:

גבי מצודה גרסינן דגן שדרך ליתן דגן במצודה שפורסין לפני העופות כשאין בה דגן אין עוף נפנה אליה גבי מצולה דהיינו מים גרסינן דגים:

וינצלו - דרשינן לשון מצודה:

מלחמתו של זרח במצרים גמרא אבל מלחמתו של זרח באסא קראי בד"ה (ב יד):

ושיגרו להדרימון - מלך ארם לעזור לו על בעשא מלך ישראל וקראי נינהו (שם ב טז):

באו בני עמון ונטלוהו כו' - גמרא מלחמת יהושפט בעמונים קראי ודרך הראשונים להביא גנזיהן עמם במלחמתם כדי שימשך לבם אחר ממונם ולא יברחו וכשהן מנוצחין הנוצחין נוטלים ממונן: מלחמת סנחריב באחז קראי חזקיהו נטלו מסנחריב כשבא המלאך והכה המחנה:

כשדיים תפשו את צדקיהו - קראי פרסיים קבלו המלכות מכשדים דכתיב (דניאל ה׳:כ״ח) פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס ויוונים קיבלו המלכות מפרסיים מפורש בספר יוסיפון וגם רומיים שקיבלו המלכות מיוונים מפורש שם ובפ"ק דע"ז (דף ח:):

זה עשרו של קרח - שעל ידי רוב ממונו נתגאה ונטרד מן העולם:

משוי שלש מאות - לאו דוקא וכן כל שלש מאות שבש"ס:

אקלידי - מפתחות:

דגילדי - מרצופין של עור ואעפ"כ היה משוי שלש מאות פרדות

וקולפי - פותחות:

אבן מאסו הבונים - זה דוד שהיה צעיר באחיו ורועה:

נפלאת בעינינו - לשון רבים אמרו אחיו:

זה היום עשה ה' - שמואל היה מתנבא שסופן לגיל ולשמוח בו שיושיעם מאויביהם:

הצליחה נא אמר דוד - שיצליח במלכותו:

אסרו חג בעבותים - הביאו זבחים ושלמים הרבה לשמוח ומתן דמן למזבח: