מינין - כומרין לעבודת כוכבים בין עובדי כוכבים בין ישראלים:

מסורות - מלשינים לשקר המוסרין ממון חבריהם ביד עובדי כוכבים אנסין:

לתיאבון - כשאין להם בשר אבל אינו מופקר להיות איסור והיתר לפניו להניח היתר ולאכול איסור ואם עושין כן זה להכעיס:

מין הוא - והא תנא ליה רישא מינין. בכמה דברים מצינו חילוק בין מין למומר כגון ספר תורה שכתבו מין ישרף ודהכא:

פרעוש ויתוש אין אדם אוכלן לתיאבון:

לטעום טעמא דאיסורא - לא להכעיס אלא מתאוה לטעום טעמו לפי שאין ישראל טועמו מעולם:

שאם היתה מעלה בבור - עשויה בקרקע ויכול לעלות מגררה והאי לא מעלין דקאמר אין מניחין לעלות קאמר:

דנקיט ליה עילא ואמר - כלומר אית ליה לאישתמוטי מאיבה ולמימר ליה:

דלא תיחות חיותא דידיה עליה - דרך מעלה זו ותמות בבור:

בעינא לאעבורי חיותא עליה - צריך אני להעביר עדר צאני למרעה ודרכי על שפת בור זה וירא אני שלא יפלו:

לאפוקי לשום מורנא - תולעת שיש לו בערלתו דלא דאסור לרפאותו בחנם דהא אמרן לא מעלין ולא מורידין:

דמצלי - מטה הסכין כדמתרגמינן מטה משפט מצלי דין:

כרות שפכה - מי שנכרת לו מן הגיד מן העטרה ולמעלה לצד הגוף ושוב אינו מוליד:

רופא - שיודע למול:

ימול עובד כוכבים - שאין מילתו לשם עבודת כוכבים שהרי אין דרכם למול את בניהם:

ואל ימות כותי - שמל לשם דמות יונה שמצאו בראש הר גריזים ועובדין לה עבודה כדאמר בהכל שוחטין (חולין דף ו.) ומלין את בניהם לשם יונה זו:

כותי - ולא עובד כוכבים מפני שחשוד על שפיכות דמים: