Rashi on Avodah Zarah Daf 38b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מגיסה - מהפכת בכף:
דשגר עובד כוכבים - הסיק בתנור:
חתיית גחלת מחממת ומוציאה חום הגחלים:
דג מליח - שמלחו העובד כוכבים ובמליחתו הוא נאכל בלא בישול:
חזקיה שרי - דלאו הוא בישול:
ור' יוחנן אסר - דזהו בישולו:
ביצה צלויה - שצלאה עובד כוכבים:
בר קפרא שרי - הואיל ובליע אוכל דידיה ולא נגע עובד כוכבים באוכלא:
אשקיה - אשקיוהו לרב זביד:
נגוטא דחלא - הנך דבי ריש גלותא דלא הוו מעלו משום דאחמיר עלייהו:
הקפריסין - שומר לפרי הן ממין צלף ודרך לאכלן חיין ויש ששולקין אותן ואם בישלן עובד כוכבים מותרין:
והקפלוטות - כרתי נאכלין כמות שהן חיין:
והמטליא - לקמן מפרש:
והחמין - מים חמין דהא אין משתנין מברייתם ע"י האור:
וקליות - נמי לא נשתנו:
שיעתא ביזרא דכרפסא - זרע של כרפס:
שבלילתא - פנגריי"א והוא תלתן:
ותרו להו - שורין אותן במים:
דמקבל - שצומחין:
גרגישתא - ארזיל"א:
ומדבקין - הנך ביזרא:
מבינתא דרישייהו - שיער ראשן. וקמ"ל ברייתא דאי נמי תרו להו בחמימי שרי:
מילין - דברי כזב הן דלא מלבלבי בחדא שעתא:
במילין - על ידי דברי לחש של כשפים הן עושין:
הכוספן - פסולת של תמרים שעשו מהן שכר וחולטין אותן:
כל שאין צפור דרור כו' - שפיה קצר דבהא ודאי לא איבשל דבר טמא דניחוש לגיעולי עובדי כוכבים:
ודלמא אדמויי אדמוה - נתחוה לאברים והכניסוה ונתבשלה בו ועכשיו פלט הטעם בחמין הללו:
אלא כל שאין ראש צפור דרור כו' - ואין לך חתיכת איסור קטנה מזו:
נותן טעם לפגם - פלוגתא היא בפ' בתרא (לקמן עבודה זרה סז:) וכל גיעולי עובדי כוכבים נותן טעם לפגם שהרי נתבשל האיסור אתמול וכבר הופג טעמו ונפסל בלינה חוץ מקדירה בת יומא דנותן טעם לשבח הוא ואסור:
איערובי - שמא נתערב בו יין:
סרי - מסריח:
אהיני - תמרים:
חוליי לא תיבעי לך - מתוקים ודאי שרו דאי משום בישולי עובדי כוכבים הרי נאכלין חיין:
מרירין - אינן נאכלין ובישולן ממתקן:
מציעאי - נאכלין חיין ע"י הדחק:
שתיתאה - תבשיל העשוי מקמח של קליות שייבשן בתנור ויש שעושין אותו מקמח עדשים ולפי שהן מתוקין יותר מדאי נותן שם חומץ:
בחיטי או שערי - אין דרך לתת שם חומץ:
טלופחי - עדשים:
ואית דאמרי בטלופחי ומיא כ"ע לא פליגי דאסור - דמיחלף בטלופחי וחלא:
וספות - כלים להשתמש כמו שומרי הסף (אסתר ב): תרי זימני כתיב קלי בקרא והיינו תרי מיני שתיתא:
ומאי שנא ממורייס - דרובא דעלמא שדו ביה חמרא והוי בידוע:
התם חמרא לעבורי זוהמא - דדגים והוי כמאן דאזיל לאיבוד: