דצבתא - מין גמי לישק"א:

שרי להו - מתירן ואח"כ מנגבן שהיין נבלע בקשרים:

ונגע באשכולות - והן מוטלות ביין:

ברחים - שטוחנין בהם זיתים קודם נתינתן לבד ואח"כ נותנן בבד וטוען בקורה:

לא מפסיק מידי - שהמשקה מחברן ובזיתים אין אשכלות:

מתני' את שדרכו להטביל - כלומר כלי הראוי ליטהר בטבילה אין צריך תיקון אחר כגון כלי שתשמישו ע"י צונן יטביל ותו לא צריך:

להגעיל - במים רותחין כגון כלי שתשמישו בכך דהיינו יורות וקדירות של מתכת יגעיל. ובגמרא מפרש דבעי נמי טבילה:

ללבן באור - כדמפרש ואזיל:

השפוד והאסכלא - שתשמישן ע"י צלי. אסכלא גרדיל"א:

שפה - לוטשה באבן של נפחים מול"א בלע"ז:

שפה - לשון שופינא לימ"ר בלע"ז:

גמ' תנא וכולן - אף הנגעלים והמלובנים:

כל דבר אשר יבא באש - שנשתמשו בו בני מדין על ידי האור תעבירו באש כעין בולעו לאיסור יפליטנו כדאמרן כבולעו כך פולטו:

וטהר - קרא יתירא הוא האי וטהר:

במי נדה יתחטא - בכלי מדין כתיב:

בכל דהו - אפילו במקוה חסר:

זוזא דסרבלא - מספרים שגוזזים בהן בגדי צמר הואיל וגזירת הכתוב היא ולא משום פילוט איסור דהא חדשים ולא בלעי מידי מצרכת לה טבילה:

כלי סעודה אמורין בפרשה - דהכתיב כל דבר אשר יבא באש ואין דרך להשתמש ע"י האור אלא כלים של צורכי סעודה ובהנהו כתיב וטהר טבילה אבל זוזא דסרבלא לא:

בלקוחין - שנחלטו ביד ישראל:

וכמעשה שהיה - במדין שהיו חלוטין להם לישראל הכלים:

מנא דמרדא - אדמה וצפיעי בקר מעורבין ועושין מהן כלי:

כלי מתכות אמורין - לענין טבילה בכלי עובדי כוכבים דכתיב (במדבר ל״א:כ״ב) אך את הזהב וגו':

זכוכית - שנשתבר ראוי להתיכו ולעשותו כלי:

ה"ג הואיל ונשתברו יש להן תקנה ככלי מתכות דמו - הואיל וכי מתבר חזו לתקנינהו ע"י התכה ככלי מתכות דמו ובעו טבילה:

קוניא - פלומיר"י תחלתו של חרס וחופין אותן בחופיא של אבר ותשמישו ע"י צונן וניקח מן העובדי כוכבים:

כתחלתו - ולא בעי טבילה דלאו מתכות הוא:

כסופו - בתר סופו אזלינן שחיפהו מתכות וכלי מתכות הוא ובעי טבילה:

לשקועיה - שלא לפדות עוד:

גיעולי עובדי כוכבים דאסר רחמנא - במדין דכתיב תעבירו באש וטהר דבעי הגעלה היכי משכחת לה: