סלתא - עצים דקים:

ניבה - כשאדם מדבר מנענע שפתיו ורוח יוצא:

ליהוי כזורה - דחייב משום מלאכה בשבת אע"פ שהרוח מסייעתו כשהוא מגביה התבואה ברחת שקורין פליי"א:

מצד אחר - דלא אהני איהו:

כגון שליבה ברוח מצויה - כשמתחיל ללבות לא היתה הרוח נושבת בחזקה ולא היה מבעיר בכך ובאתה רוח שאינה מצויה ולבתו דמילתא דלא סליק אדעתא הוא אבל זורה לענין שבת סגי לה ברוח מצויה ולהכי איכוין:

צמרה צמורי - לשון אישתא צמירתא (שבת דף סז.) חמימות כלומר שלא נפח ממש אלא בנשימה כדרך המחמם בנשימתו את ידיו דאין זה ליבוי כלל:

מלאכת מחשבת - נתקיימה מחשבתו דניחא ליה ברוח מסייעתו:

מתני' או עפר - לחכה נירו ונתקלקל:

גמ' דשכיח אש גבייהו - אין בני אדם מזדהרין בהן דלכך עומדין הלכך איכא למימר זה פשע:

אבל גדיש כו' - דאיכא למימר אנוס היה:

[ולר"י] - פלוגתא דרבי יהודה בהאי פירקא (ד' סא:):

כל בעלי קומה - אף בעלי חיים ואילנות:

נירו - חרישה שלא נזרע סכסוך שייך באבנים לחיכה בשאר דברים:

הוה אמינא מה שבשדה - תבואה קאמר קרא ולא קרקע ממש להכי כתב קמה בהדיא דהשתא אתרבי שדה לגופה של קרקע:

הכי גרסינן כולי האי נמי לאין דומין - כלומר להבל חשובים הצדיקים שקודמים לפורענות:

טיבותא הוא - שלא יראו ברעה העתידה לבא דכתיב כו':