בקזוזות - מוט"ש נותן פיסת רגבים סביבות הגבולים להודיע שהוא כרם רבעי ואסור בלא פדיון:

דאיכא הנאה מיניה - לאחר זמן בחרישה וזריעה וקצירה:

אף האי נמי איכא הנאה מיניה - בפדיון:

אף האי נמי איכא הנאה מיניה - בפדיון:

חרסית - כתותי רעפים טיבל"ש בלע"ז:

וממחה ושופך - ממחה את הסיד במים ושופך סביבות הקבר:

בד"א - דעבדינן להו היכירא לעוברים ושבים:

בשביעית - שהוא הפקר ובהיתר הן באין לאכול:

אבל בשאר שני שבוע - שהן באים לגזול יניחם ויאכלו דבר האסור והלעיטהו לרשע וימות:

כל הנלקט כו' - אלמא אע"ג דליתיה ברשותיה מפריק ותופס פדיונו:

וכי תימא צנועין - לאו סתמא היא אלא רשב"ג מסיים ואזיל ליה למילתיה:

ערב - בגט פשוט:

צידן - במי שאחזו קורדיקוס:

וראיה - בפרק שני דסנהדרין:

המתלקט - שעתידין ללקוט:

רבי דוסא - לענין לקט קציר קמיירי דקיימא לן שני שבולין לקט שלש אינו לקט ואין כל העניים בקיאין בהלכה לפיכך צריך בעל הבית להפקיר:

דאית ליה לר' יהודה ברירה - דקאמר כל שילקוט וכי לקיט אמרינן הוברר שזה הפקר ואע"פ שאין בעל הבית יודע בשחרית דשמא לא ילקטו יותר על דינם: