כסא דמוקרא – כוס של זכוכית לבנה:

לישרי לן מר – שירה:

הי תורה והי מצוה דמגנו עלן – היכן התורה שעסקנו והיכן המצות שאנו מקיימין שיגינו עלינו מדינה של גיהנם:

הלכה פסוקה – שאינה צריכה עיון שלא יהא מהרהר בה בתפלתו:

יושבת עליה ז' נקיים – לבד מאותו יום שפוסקת והתורה לא הצריכה ז' נקיים אלא לזבה שנאמר ואם טהרה מזובה ואין זבה אלא הרואה שלשה ימים רצופין בתוך י"א יום שבין נדה לנדה:

ומכניסה – בבית:

במוץ שלה – קודם שיזרה אותה שאין מתחייב במעשר מן התורה אלא בראיית פני הבית ומשנמרח בכרי אבל לפני מירוח אין ראיית פני הבית קובעתו דגבי תרומה ומעשר כתיב דגן ראשית דגנך (דברים י״ח:ד׳) והוא המירוח לפיכך כשמכניסה לבית קודם מירוח לא הוקבעה למעשר מן התורה ורבנן הוא דאסרו אכילת קבע בדבר שלא נגמר מלאכתו אבל אכילת עראי לא אסרו ומאכל בהמה עראי הוא דתנן במסכת פאה (פ"א מ"ו) מאכיל לבהמה חיה ועוף עד שימרח הלכך בהמתו אוכלת ופטורה אבל איהו אסור באכילת קבע:

אסור בהנאה ומועלין בו – ואע"ג דקי"ל אין מועלין בדמים ילפינן לה מקראי במסכת יומא (דף נט:) ובשחיטת חולין (דף קיז.) ה"מ כשנשחטו בעזרה דאיכא למימר נתתיו לכם על המזבח לכפר (ויקרא י״ז:י״א) לכפר נתתיו לך ולא למעילה אבל בדם הקזה מועלין כלומר אם נהנה מביא קרבן מעילה והנך הויין הלכות פסוקות שאין עליהן קושיות ותירוצים שיהא צריך להרהר בהן:

כמתניתין – מתוך כובד ראש:

כברייתא – מתוך הלכה פסוקה:

שיחה – ליצנות:

מתוך קלות ראש – חילוף של כובד ראש מתוך זחות לב ועתק:

אלא מתוך שמחה – כגון דברי תנחומים של תורה כגון סמוך לגאולת מצרים או סמוך לתהלה לדוד שהוא של שבח ותנחומין כגון רצון יראיו יעשה שומר ה' את כל אוהביו וכגון מקראות הסדורות בתפלת ערבית כי לא יטוש ה' את עמו וכיוצא בהן:

אלוייה – ליוהו בדרך:

צניתא – דקלים:

אדכרתן מילתא כו' – וזה שאומרים מימות אדם הראשון הם שהוא גזר על אותו מקום לישוב דקלים:

אם תכין לבם – אז תקשיב אזנך:

זמנין תלתא – שחרית מנחה וערבית:

יכול משבא לגולה הוחלה – התפלה הזאת הוחלה כמו נתחלה אבל קודם לכן לא היה רגיל בכך:

יכול יהא כוללן – לשלש תפלות הללו בשעה אחת:

יכול ישאל צרכיו – כגון ברכות דאתה חונן עד ש"ת ואח"כ יתפלל שלש ברכות ראשונות שהן של שבח:

רנה זו תפלה – של שבח:

בקשה – שאלת צרכיו:

אחר אמת ויציב – קודם ג' ראשונות: