לא יאותו ממש – שאפילו לא נהנה ממנו מברכין עליו ומאי עד שיאותו עד שיהא אורו ראוי ליהנות ממנו לעומדים סמוך לו ואז מברכים עליו אפי' הרחוקים ממנו ובלבד שיראוהו:

בפנס – בעששית:

יאותו ממש – עומד בסמוך:

וכמה – הוא צריך להיות בסמוך:

מלוזמא – משקל:

רב יהודה – היה מברך על אור שבבית אדא דיילא ורחוק מביתו היה רב יהודה לטעמיה דלא בעי סמוך:

רבא מברך אדבי גוריא בר חמא – סמוך לביתו היה רבא לטעמיה דאמר סמוך בעינן:

אין מחזרין על האור – אם אין לו אור א"צ לחזר אחריו:

חד עבד בשוגג כב"ש – אע"פ ששגג ונעקר מן המקום ע"י שכחה החמיר על עצמו כב"ש וחזר למקום שאכל וברך:

חד עבד במזיד – נעקר ממקום שאכל במזיד כדי לברך במקום אחר שהוצרך לילך:

אנשאי יונה דדהבא – שכחתי יונה של זהב:

יונה אינה נצולת אלא בכנפיה – או בורחת או נלחמת בראשי אגפיה:

אכילה מרובה – ד' מילין:

בא להם יין אחר המזון – הא פריש לה בגמרא בריש פרקין לב"ש אין ברכת המזון טעונה כוס ולב"ה טעונה כוס:

היכי נפיק – קס"ד באחד מן המסובין עסקינן במתני':

חטוף ובריך – כשמושיטין כוס של ברכה הוי מחזר שיתנהו לך ותברך:

במשמע – העונה והמברך במשמע קומו ברכו את ה' אלהיכם בס' עזרא (נחמיה ט׳:ה׳) ואומר ויברכו שם כבודך והיא עניית אמן שבמקדש במסכת תענית (פ"ב דף טז: ולקמן ברכות דף סג.) מפרש קומו ברכו בתחלת ברכה ויברכו שם כבודך (נחמיה ט׳:ה׳) במקום עניית אמן שבמקדש אומר בשכמל"ו:

שממהרין למברך – ליתן שכר:

אחר תינוקות – כשלומדים ברכות מפי רבן:

הואיל ולהתלמד עשויין – שאין מתכוונים לברך אלא ללמד:

אבל בעידן מפטרייהו – כשאומרים ההפטרה ומברכין בתורה ובנביא עוני' אחריהן אמן:

שמן מעכב את הברכה – שמן שהיו רגילין להביא בסוף הסעודה לסוך אחר הסעודה את הידים אחר מים אחרונים להעביר את זוהמתן:

מעכב את הברכה – שאסור לזמן עד שיובא וכן לענין שמעכב ברכות כל דבר הבא בקנוח סעודה שמותר לאכלו בלא ברכה עד שיסכוהו:

שמן טוב – שיש בו בשמים מעכב את הברכה למי שרגיל בו:

הדרן עלך אלו דברים