וכל שיח השדה. הכי את אמר במעשה יום ששי וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ ולהלן הוא אומר במעשה יום שלישי ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע אומר רבי יוחנן להלן לגן עדן משלישי נבראו אילנות ודשאים בגן עדן וכאן שאמר וכל שיח השדה לישובו של עולם:

כל האילנות כאלו משיחין עם הבריות. כאדם שמלוה לחבירו כור חטים על מנת לפרוע לו לאחר זמן כוריים כך כלום אדם זורע סאה של חטים אלא להוציא ממנה כמה סאין נמצא כשהארץ מוציאה פירותיה כאילו היא משיחה עם הבריות שמחזרת להם מה שהוציאו בה. וכעין משא ומתן הוא. ס"א:

כאילו משיחה עם הבריות. כשהרוח מנשבת ביניהם נשמע קול ביניהם והיינו שיחתם:

להנאתם של בריות. כמה דאת אמר וכל שיח השדה וגו' ואדם אין שתלה צמיחתן באדם ואף על פי שלהנאתם נבראו פעמים שנכשל בהם כההיא מעשה שאירע באחד שבצר וכו':

על בית המקדש. והיינו כל שיח השדה כל תפלתן של בריות אינן אלא על בית המקדש שנקרא שדה ציון שדה תחרש:

שם מלא כפול. רצית ה' ארצך למעלה כתוב בענין פקדת הארץ ותשוקקה ברביבים תמוגגנה צמחה תברך וסמוך ליה רצית ה' ארצך:

כאליהו. שהחזיר את ישראל לאביהם שבשמים והיו מסורות בידו מפתחות גשמים:

כחוני המעגל. שהיה מתפלל על עצירת גשמים ונענה:

כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ. משמע דין הוא שימטיר הקב"ה על הארץ אפילו אדם אין שאפילו לא היה אדם ברית כרותה לארץ דינה להמטיר עליה כמה דאת אמר להמטיר על ארץ לא איש וגו':

לא באנו לכאן אלא לנסיון. נמלא מכאן חבית מים ומלאו משם חבית מים וכו' ע"כ:

על דעתיה דרבי אליעזר. שא"ל לרבי יהושע כיון שהגיעו למים בלועים למלאות משם לגין אחד שהוא היה יודע קודם לכן שהם בולעים כל מימי בראשית ומניין לו לרבי אליעזר והלא לא היה שם קודם לכן אלא מקרא היה דורש בענין הזה אל המקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת ואותם המים הם בולעים אותם ורבי יהושע והלא אף הוא נזכר למקרא ואף הוא מפני מה לא אמר למלאות משם לפי שלא היה דורש למקרא כמו שרבי אליעזר דורשו אלא הוא דורש משם הם שבים ללכת מצד אחד נכנסין ובצד אחר יוצאין כדקין הללו של בהמה שבהם המאכל יוצא:

כהדין קבריאל דמרבה וקבר. וחד אמר כהדין תווי נהר הוא ושמו תווי ועל דבר זה נחלקו שני אמוראין חד אמר כיצד הארץ שותה התחילה כהדין קבריאל נהר הוא ושמו קבריאל דמרבה וקבר פעם אחת לכמה שנים הוא עולה ומתפשט וקבר כלומר בכל מקום שהוא מתפשט המים נבלעין ונותן לחלוחית בארץ לכמה שנים וחד אמר לא כי אלא כך היתה שותה כנהר תווי שבזמן שהוא עולה אין המים נבלעים אלא קם אדוכתיה זה מביא ראיה לדבריו מנהר תווי וזה מביא ראיה לדבריו מנהר קבריאל ולא פי' לי ע"ז נקרא שמו תווי ס"א על דעתיה דר"א דאמר לקמן בסמוך שהארץ מימי אוקיאנוס הוא שותה ומפיק טעמא מלשם הם שבים שלאחר ששתו ונתמתקו בהן שבים וחוזרין לים אוקיאנוס ורבי יהושע מפיק טעמא מללכת כהדין נילוס המשקה וחוזר ומשקה כנהר נילוס הזה שעל פני מצרים שמנהגו לעלות יוצא ומתפשט בכל השדות וחוזר לו וחוזר ומעלה ומשקה פעם שנייה ושלישית בשנה כך היה אד עולה מן הארץ וחוזר לו ועולה פעם שנייה ומשקה כהדין קבריאל דמרבה וקם שעולה פעם אחת בשנה ומשקה ומרבה את השדות ושוב אינו חוזר להשקות לפי שאינו כנילוס הזה שמשקה וחוזר אלא זה עולה ומשקה ועומד בשדה בכל השנה ומלחלח אותה ואינו חוזר למימיו ולכך אינו צריך לחזור ולהשקות וכן היה אד עולה:

כהדין תווי. נהר שבבבל אינו נוהג כשאר נהרות שהוא עולה ומתפשט ומשקה את השדות אלא מהו עושה עולה כמעט בקומה סמוך לקרקע והוא מתלחלח יפה לפי שארץ בבל עמוקה היא ומקום אגמים לפיכך היא מתלחלחת מהרה הדא הוא דכתיב שוכנת מים רבים אוצרות (ירמיהו נ״א:י״ג) וכן היה אד עולה:

יזלו שחקים. כל המים הנוזלים הם מתוקים יזלו כמו ימתקו נוזלים מתוקין ע"כ ואד עולה:

כמפי הנוד יזוקו מטר לאדו. אותן נודות נצבו כמו נד ומתרגמינן קמו להון צרירין כזיקאי:

רבי אבא כו' שוחקין אותן. כדקין הללו בבני מעין של בהמה ששוחקין המאכל יותר מכל הגוף לפי שמקומן צר ואין המאכל נכנס בהן אם אין שחוק מאוד ס"א:

שכבד את חבירו. היין והקנקנים נתן לו:

שמעבב את הרקיע. מענין זוהר הרקיע ע"כ:

שעושה הבריות נשיאים אלו לאלו. כשהמטר יורד יש שדה מתברכת ויש שאינה מתברכת ואלו מתנשאים על אלו ס"א שעושה חזיונות ברקיע מראות ירוקים ואדומים כמה דאת אמר בהיר הוא בשחקים (איוב ל"ז כ"א):

חזון. לשון חזיז:

שמתבלת את פירותיה. כמו שהתבלין מתבלין את המאכל כך השמש והשרב מתבל הפירות והיינו דכתיב וממגד תבואות שמש (דברים ל״ג:י״ד) ע"כ:

בולין בולין. כמו בול של מלח לפי שבתחלה בתקופת תמוז העולם חם ואדמה מתבקעת ומתפרכת פירוכין פירוכין ובתקופת תשרי שיורד רוב מטר על הארץ מקובצת ביחד וכבולין של מלח הוא נעשית שהמים מחברים את העפר לצד אחד:

ס"א שהיא מוחקת את פירותיה ולא נשתיירו באיביהן מפני הקור ע"כ:

כמה גשמים יורדים ויהיה בהם כדי רביעה. כדי להפסיק תענית אי נמי לברכה כדמפורש במסכת תענית (דף ו' ע"ב):

כמחרישה שיורדת בעומק הארץ שלשה טפחים ס"א:

בקשה טפה. בקרקע שהיא קשה אם יורדים הגשמים בתוכה טפח מפסיקין מן התענית:

ובשבעה. בארץ שבעה מלוחלחת כעין מקום אגמים שלשה טפחים ע"כ:

תהום אל תהום קורא לקול צנוריך. (תהילים מ״ב:ח׳) תהום אל תהום תרי לקול צנורות הבאים מלמעלה כנגד כל צנור וצנור תהום אל תהום קורא לחבירו ושניהם מעלין מים כנגדו:

אד יעלה מן הארץ שברון לב הבריות בתשובה.

ולבסוף כל שהן. לרביעה שנייה:

מגופה. סתימה שעושין אותה מטיט ומדבקין אותה בפי חבית של יין:

ויש מגופה נשרית. בתמיה שאין בני אדם משהין את החבית אלא באוצר ס"א:

פי המגופה. אותה קרקע שעושין ממנה:

מגופה. על פי החבית והיא קרקע קשה שלועזים גר"ש:

שאת ממניען אלו מאלו שאם היו יורדים בבת אחת היו שוטפין את הזרע:

שהוא מורידן במדה. יש קרקע שצריכה רוב מים ויש קרקע שאינה צריכה רוב מים אלא קמעא ולפי מדתה המטר יורד:

אף משא ומתן. שנושא ונותן איש עם חבירו ובשעת הסחורות יורדין הגשמים מסורת הוא לתגרים שיש בה סימן ברכה ע"כ:

פרגמטוטין. סוחרים ס"א:

אף החולים מרויחין איבריהן רפוי עליהם. החולים שיש להם חולי בכל הגוף וגם אותן שאין להם חולי כי אם בחד מאיבריהן או בשנים גם אותן האברים רפים עליהם ויחיו בשעת הגשמים. לשון אחר אף החולים מרויחים שיש להם חלי באיבריהם ורפים עליהם בירידת מטר:

נינוחו. כלומר הקלו מעט מחלים:

לפי חיסומה. לפי מה שהיא חסומה וצנומה וקשה שאם היה ארץ צנומה וקשה אין המטר יורד לתוכה כדי סיפוקה לפי שהיא קשה ביותר ימים רבים לא יוכלו להשקותה מלמעלה כל כך כמו שעושין לארץ שבעה ורכה ולהכי קפריך אם כן שאינה שותה קרקע קשה אלא לפי חסומה ולא כל צרכה מה יעשו שרשי חרוב ושקמה שבוקעים בצור והולכין עד תהום ואם שותה די ספוקה לא היו שרשי חרוב ושקמה גדלים בצור ובוקעים עד תהום אלא שמע מינה שהיא שותה כדי סיפוקה ולא כדי חסומה כדקא אמרת אמר רבי לוי כן הוא כדקאמר ר"א שאין הארץ שותה אלא לפי חסומה ודקא אמרת מה יעשו שרשי חרוב ושקמה אחד לשלשים יום:

עושה פנים לאדמה. שגדלים הזרעים והירקות ונעשו פנים לקרקע: