הוספתי דעת הוספתי עלי מכאוב. שאמרתי אני ארבה ולא אסור ובדבר זה נכשל:

שמעת מימיך אמרו חמור זה יוצא עליו צינה. יוצא עליו חמה. זה חולי קדחת:

אבב פי' קור:

ס"א חככים חולי אש פלשו"ן בלע"ז:

רב אמר אין צריך ת"ח התראה. שלא נתנה התראה אלא לבני אדם שאין יודעין אם חוטאין בדבר אם לאו הרי ברוב חכמה רוב כעס ואין יסורין מצונן אלא על בני אדם ולא על הבהמה הה"ד כי רעת האדם רבה עליו עליו ולא על אחר:

אמר. אומר כלי פשתן הדקין:

הבאין מאדבל אם מתפחמין הם במה. אין בכך כלום:

כמה הם וכמה דמיהם. בדמים מועטים אדם קונה אותם. כך ת"ח כמו שחכמתו יתירה הוא נקנס יותר:

קפילין. חנות שמוכרים שם לחם יין ובשר:

קופר. בשר צלי:

שיחנא. משוי. ולא נשא אותם הארץ (פ' לך לך) תרגום ירושלמי לא אשחינת יתהון ארעא:

ס"א. כך לפי חכמתו של אדם מרבין עליו דעה ע"כ:

דיקרטום. היה ממונה על החיות והיה זקוף ורגלים לו כאדם:

אפיקורס. עז פנים מפקיר עצמו בפני בוראו בפרהסיא:

ס"א. כגמל היה אותו הנחש ולא יותר והיה הולך ובא ואין איש גוזל לו מרוב אימתו ע"כ. (א"ה כלל זה בידך שכמה פעמים כתב רש"י ס"א ואינו ענין לשלמעלה ממנו רק הוא ענין בפ"ע קאי למטה):

אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך. שלא תעשה את הגדר יתר על העיקר שלא יפול ויקצץ הנטיעות. כיון שראה אותה שקרובה נטלה ודחפה עליו. אמר כיון דלא מתה בקרובתיה כן לא מתה במכלי':

ס"א. שאלה זו. והייתם כאלהים יודעי דמשמע לשון רבים אלוהות הרבה דלא כתיב והייתם כאלהים יודע טוב ורע. ע"כ:

א"ר איבו סחטה ענבים ונתנה לו. דכתיב מפריו מדבר היוצא מן פריו וזהו תירוש:

ס"א. נאמר כאן ותקח וגו'. ונאמר להלן ואקח את הענבים וגו' (פ' מקץ):

בישוב הדעת באתה עליו. עד שאכל עמה מתוך שהוכיחה אותו בדבר:

קלקלת עובדך סב חוט וחייט. ס"א. כאומר לא תהנה מן העולם אלא בעמל יגיעה שאלמלא כו'. ע"כ. שאלמלא לא חטא. לא היה צריך לזאת שהכל נבראו לשמשו:

ויעשו להם חגורות. היה לו לומר חגור או חגורה ואמר חגורות מלמד שנעשו מינין הרבה:

אצטבין גולין סדינין. אצטבן כמו אצטלוואן:

וכן בכלאים ירושלמי יש לו דומה אצטבא אבל תרגום ירושלמי מתרגם חגורות אצטלוואן:

גולין. גלימה:

כשם שעושין לאיש כך עושין לאשה. כלומר כשם שאתה דורש חגורות לענין האיש שעשו מינין הרבה כך יכול אתה לדרוש לענין האשה לענין חוה שעשתה מנין הרבה צלצלין קולסין סבכין:

קולסין. וכובע נחושת (ש"א י"ז) מתרגמינן קולסא:

לרוח היום רב אמר לרוח מזרחית דנו. לרוח שהוא עולה עם היום:

זבדי בן לוי לרוח מערבית דנו. לרוח שהוא שוקע עם היום:

על דעתיה דרב הקשה עליו. היה מחמיר בדינו והולך יותר ויותר שבתחלה אמר ליה איכה ואח"כ המן העץ אח"כ ארור אתה שכשם שרוח מזרחית שכל זמן שהוא עולה הוא מרתיח יותר ויותר עד חצות כך היה מחמיר בדינו והולך יותר ויותר. ועל דעתיה דזבדי בן לוי דהוא אמר לרוח מערבית דנו לרוח שהוא שוקע עם היום:

ריתה עליו. מהו ריתה ריחם ודומה לו בתורת כהנים. ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים מלמד שאף הן היו ראויין לשריפה אלא שריתה עליהם הכתוב:

שכשם שרוח מערבית. כל זמן שהיא שוקעת יותר ויותר היום מצטנן כך בתחלה היה מחמיר בדינו כי ביום אכלך ממנו מות תמות ואח"כ הרויח לו היום לאלף שנים:

בתוך עץ הגן. היה לו לומר בתוך גן עדן מהו בתוך עץ רמז לתולדותיו שיהיו נתונים בארונות עץ כשהם מתים:

גרע קומתו. על מאה אמה שאלמלא כן אדם היה מסוף העולם ועד סופו היאך היה יכול להתחבאות:

שואלת חומץ שנכנסה אצל אשתו של חבר. שלוחש נחשים ומכניסן בלחישה לכל כלי שהוא רוצה ועוד למדתי לשואלת חמין מים חמין ללוש אלא שהדעת נוטה לשואלת חומץ שכשם שהאוכל בוסר תקהינה שיניו כן איש בעונו ימות חוה ששמעה לקול הנחש נתקללה נחש שפיתה אותה נתקלל אדם ששמע לקול אשתו נקנסה עליו מיתה:

ס"א. שהקיש הקב"ה על קנקנם. כלומר בא לנסותם ולירד עד סוף דעתם טינטירש בלע"ז:

השומר אחי. אתה שנקראת שומר היה לך לשומרנו כשהיינו מתקוטטין יחד עכשיו הוא מת ואתה מבקשו ע"כ:

היא נתנה לי. מן העץ ואוכל אמר רבי אבא בר כהנא ואכלת אין כתיב כאן אלא ואוכל אכלית ואוכלית לבהמה ולחיה ולעוף:

אמר רבי שמעון בן לקיש. אדם לא נטרד עד שחרף וגדף שנאמר ויקו לעשות ענבים ויעש באושים כרם זה אדם הראשון בקרן בן שמן ר"ל בג"ע מקום משובח:

ויסקלהו ויעזקהו מצות נצטוה:

ויטעהו שורק שיעשו מעשים טובים. ויבן מגדל בתוכו עשה לו חופות וגם יקב חצב בו שדרכו ויקו שיעשה מעשים טובים ולא עשה אלא ויעש באושים שחרף וגדף שמתוך תשובתו שהתחיל מתרעם על הקדוש ברוך הוא שאמר והאשה אשר נתתה עמדי אנו רואים שחרף וגדף:

הנחש השיאני. השיאני לשון חיוב לשון גירוי לשון טעות לשון גירוי כמו לא ישיא לא יגירהו עליו לשון חיוב כמו כי תשה ברעך שמתחייב לך ממון הטעני כמו אל ישיא אתכם חזקיהו אל יטעה אתכם: